ב – 12/7/2006 נכפתה עלינו מלחמה שהיא המשך ישיר למלחמת הקוממיות בארץ ישראל. בבוקר היום ההוא ארגון החיזבאללה בחר לחדור לתוך אדמת ארץ ישראל ולחטוף חיילים במשמרתם להביא לערעור הביטחון היהודי בארץ ישראל. הם הצליחו במזימתם הנוראית ובמעשה טרור אכזרי פגעו ברכב סיור קרבי וחטפו את אלדד רגב ואהוד גולדווסר זכרם לברכה והביאו לפתיחת מבצע "שכר הולם", שהפך ל"שינוי כיוון" וקיבל את השם מלחמת לבנון השניה. החיזבאללה בחר לפשוט לתוך מדינת ישראל שבועות בודדים לאחר שהחמאס בחר לפשוט ולחטוף את גלעד שליט במרחבי חולות העוטף בדרום. למדינת ישראל לא נותרה הברירה, אלא לצאת למלחמת חורבן בטרור האיסלאמי שאתגר את הביטחון הלאומי של כולנו. מספר שעות לאחר תחילת המערכה במסגרת "ישיבות נכונות" (תפיסת עמדות שולטות בתוך השטח הלבנוני) נעו לוחמי נח"ל יחד עם טנק מרכבה של פלוגה א'/גדוד 82/חטיבה 7 אל "כיפת הדגל" – עמדה שולטת צפונית לישוב שתולה, ואז באחת הטנק נכנס למארב שהביא לעליה על מטען גחון רב עוצמה שגרם למותם של ארבעת אנשי הצוות של הטנק. פגשתי את מג"ד 82 רגע אחרי ההתפוצצות והוא בקול חנוק ומגומגם – "הטנק התפזר לי כאבק מעל הראש, גשם של פלדה", זה היה מטען רב עוצמה שהמומחים יודעים לומר שגודל המטען היה מעל טון של חומר נפץ, חלקים מהטנק נמצאו ברדיוס של קילומטר ומהטנק נותרו חלקיקים.4 נשמות טהורות של צוות הטנק ו- 60  טון של פלדת מרכבה ישראלית התפזרו להם בכל המרחב , שביקשו להגן על המולדת בחירוף נפש. אלכסיי קושנירסקי, יניב בר און, גדי מוסייב ושלומי ירמיהו זיכרונם לברכה הם בעיניי תמצית סיפור התקומה היהודית בארץ ישראל, תמצית הגבורה הישראלית המחייבת למען המשך קיומנו כאן. סמל ראשון גדי מוסייב בנם של רוזיליה ואליעזר נולד בבאקו/אזרביג'אן, בגיל 4 בשנת 1991 עלה לארץ ישראל, סמל ראשון יניב בר און בנם של קרלין ואשר נולד ברחובות , הוריו עלו ארצה מקנדה ודרום אפריקה, סמל ראשון שלומי ירמיהו מראשון לציון, בן רותי ודוד, סמל ראשון אלכסיי קושנירסקי בן מרינה ואיליה, עלה לארץ מאוקראינה בגיל 5 בשנת 1990 והוא בגיל 5, התיישבו בקיבוץ נען, עברו לאשדוד ובנו את ביתם בנס ציונה. הם נהרגו בתוך פאר התעשייה הביטחונית הישראלית – טנק המרכבה, בהיותם לוחמים בחטיבה 7 שהוקמה בשנת 1948 בקרבות מלחמת העצמאות. זהו הסיפור הלאומי שלנו – קיבוץ גלויות, בני העיר, הכפר והקיבוץ, פאר הטכנולוגיה הישראלית, חטיבת שריון מפוארת וגיבורי על כל אלו מזדקקים לנקודה אחת בה הקוד הוא חירוף הנפש בהגנת המולדת. הם מסתערים על הגבעה – כיפת הדגל, בכדי להציל את לוחמי צה"ל שנחטפו ושם הם מוצאים את מותם. הייתי מפקד חטיבה 7 במלחמה הזו וראיתי את פניהם הקודרים של הלוחמים וחשתי איתם את הכאב העצום. הגעתי לניחום המשפחות השכולות במהלך ימי השבעה ולאחר המלחמה ומצאתי את עם ישראל בתפארתו שבמידה מסוימת נכון לקורבן, רק מבקש שנעשה הכל כדי שגבורתם וצוואתם תמשיך להיות לנו לצו החיים וביחד ולא רק בעתות של שכול וכאב. על סיפורים שכאלו קראתי בדברי הימים של גבורת עם ישראל בארץ ישראל, הייתי בשדות הקרב וראיתי זאת במו עיניי ובימים אלו אני מרכין את ראשי נוכח הגבורה הצבאית והאזרחית שנחשפת לכולנו מאז אותו יום ארור של שמחת תורה, ה – 7/10. וכן אם נדע להעריך את צוואת החיים שהם הותירו לנו שמאפשרת לכולנו לחגוג יום יום את עצמאותנו, את פריחתנו, את ההתפתחות, הקדמה, המחקר, ההתרחבות, הלמידה ועוד אז זכותם תמשיך להגן בעדנו. עשו המייסדים, עושים אנחנו והדורות הבאים ימשיכו בעשיה וכמו תמיד מי שעושה ובטח בקצב כזה גם נכשל, טועה ונופל, אך על המשקל אין ספק שההצלחה, ההישג והרוממות הם בעלי משקל סגולי משמעותי יותר. הנה מעט ממה שמרחיב את ליבנו, מעצים את גאותנו ומעורר התרגשות אצל רבים מאתנו בזכות צו החיים שהם הותירו לנו. על כף המאזניים בהישגים הלאומיים אמנה חלק מהאוויר המלא בחזה של כולנו: 12 ישראלים זוכי פרס נובל, 26 ישראלים זוכי פרס וולף (קידום המדע והטכנולוגיה בעולם, 15 ישראלים זוכי פרס גדל (מאמרים בולטים בתחום מדעי המחשב), 5 ישראלים זוכי פרס טיורינג (ניתן להישג יוצא דופן בתחום מדעי המחשב), 2 ישראלים זוכי מדליית אוילר (פרס על הישג במדע , כלכלה ותרבות), 3 ישראלים זוכי פרס נמרס לכלכלה (הישגים במתמטיקה), 2 זוכי המדליה הלאומית למדעים. אחד זוכה פרס אבל, אחד זוכה מדליית פילדס, ישראלי אחד זוכה פרס הולברג, אחד זוכה פרס סטוקהולם לקרימינולוגיה, אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל,  4 זוכי האירוויזיון, 4 זוכה אוסקר, 5 פרס הגראמי, 3 פרס פוליצר, 2 פרס האמי, 39 אלופי עולם  בספורט. מאמן בגמר NBA,  מאמן בגמר ליגת אלופות, 9 מדליות אולימפיות,  6 פעמים זכיה באליפות אירופה בכדורסל, מונדיאל אחד ועוד ועוד הישגים, הוויז שלנו יחד עם הדלקן, כיפת ברזל, טפטפות, איתוראן, מובילאיי, טיל החץ, סנדלי שורש, מטוס ללא טייס, דיסק און קי ואפילו הבמבה היא שלנו. אז ישראלים יש לנו הרבה מאוד במה להתגאות וזו רק הרשימה החלקית המעוררת גאווה לאומית. בדרך איבדנו 25,417 מטובי בני העם והארץ הזו ו כ 5,227 נרצחי פעולות האיבה והם הלפיד בראש המחנה עבור כולנו במותם ציוו לנו את חירוף הנפש עבור העם והארץ ואנו נזקוף קומה, נישיר מבט, נכווץ אגרוף ונמלא את החזה בשמותיהם ובהישגים של כולנו בכדי להמשיך קדימה. כן בדרך גם נעשו טעויות , יש "עיקולים", יש מהמהורות, נוצרים קשיים, ממשלות יותר אהודות וקואליציות פחות מחוברות, אבל והוא החזק הדרך היא הקובעת ובזכות הדרך הנכונה הגענו עד הלום ומכאן לא פונים, לא עוצרים, לא מסתובבים אלא ממשיכים בפול גז ולאט לאט מגבירים. אוליי הגיע העת שכולנו נבוא בחתימה ונחדש את החוזה החתום על ידי מועצת העם על מגילת העצמאות הישראלית!

ידידיי ורעיי "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל… " ועל כן כדאי שנדע להעריך רבות מעברנו כעם בארץ ישראל ובעיקר עבור יפה הבלורית והתואר ועוד יותר עבור משפחותיהם נקדש את החיים, נזכור אותם ונמשיך במלוא הרוח הלאומית המנצחת אל עתיד בהיר ואביבי יותר.

שנהיה ראויים להם!

יום זיכרון משמעותי וחג עצמאות שמח לכולנו!