לפני מספר שנים ניהלו זוג אחים תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין כנגד עזבונו של מנוח. במסגרת ההליך מונה שמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת לחוות דעתו בנוגע לשווי המקרקעין. במסגרת חוות הדעת נקבע כי שטח המגרש הינו 1,002 מ"ר וכי שוויו הינו 591,000 ₪. במסגרת הליך פשרה שבין הצדדים, שנוהל בשנת 2016, נקבע כי האחים ירכשו מעיזבון המנוח מחצית מהקרקע תמורת סכום של 375,000 ₪ (כלומר בסכום הגדול בכ-80,000 ₪ מהשווי של מחצית מהנכס).

בשנת 2019 פנו האחים בתביעה נוספת לבית המשפט, אך הפעם כנגד השמאי.
לטענת האחים, בירור שביצעו מול הוועדה המקומית נתניה העלה כי חלק מהמגרש הופקע, מה שמותיר את החלקה בגודל של 843 מ"ר בלבד. לטענתם ההפקעה לא צוינה בנסח הטאבו, אלא במסמכי הוועדה במקומית. התובעים הוסיפו טענו כי בעקבות ההפקעה צומצם גם שטח הבנייה ובמקביל פחת מספר יחידות הדיור שניתן לבנות במגרש ב-2. הנזק שנגרם לתובעים (כך על-פי טענתם) הינו כ- 65,000 ₪, וזאת בגין ההפרש בין השווי המוערך של הנכס לבין שוויו בפועל. בנוסף דרשו התובעים סכום נוסף של 30,000 ₪, בגין חלוקת זכויות מטעם הוועדה המקומית לפי שטח מגרש מינימלי. לטענתם, אילו היה מצוי בפניהם כל המידע הנ"ל בקשר לנכס, ייתכן וכלל לא היו רוכשים אותו.
במסגרת ההליך תבעו האחים גם את עיריית נתניה, שכן אם יתברר כי השמאי לא התרשל וכי לא חלה ההפקעה בפועל, הרי שיש לחייב את עיריית נתניה בהוצאות שנגרמו לתובעים עקב ההליך.

בכתב הגנתו טען השמאי כי בראש ובראשונה לפי פקודת הנזיקין, ישנה חסינות מפני תביעות כנגד מומחים מטעם בית משפט. השמאי אף הוסיף וטען כי בפועל התובעים ויתרו על חוות דעתו באופן שהסכימו לרכוש מחצית מהנכס בסכום העולה על הערכת השווי שלו. בהתאם לכך – כך על פי טענתו, אין קשר סיבתי בין חוות הדעת השמאית לבין הנזק הנטען. השמאי הוסיף וטען כי התובעים לא העבירו לידיו מסמכים המעידים על הפקעה במקרקעין, וכי לא נפלה טעות בחוות הדעת, שכן בזמן עריכתה כלל לא הייתה הפקעה. לבסוף הציג השמאי מסמכים המציגים כי ההפקעה לא הייתה מתועדת בנסח הטאבו וגם לא בהיתרי הבנייה.

במהלך המשפט מינה בית משפט מומחה נוסף מטעמו, לשם בדיקת טענות התובעים. במסגרת חוות הדעת מטעם מומחה זה התברר כי בפועל לא בוצעה הפקעה כלשהי במקרקעין, וכי התנהלות השמאי כלל אינה עונה להגדרת המונח רשלנות. על כן דחה בית המשפט את התביעה כנגד השמאי.

בנוסף, מאחר וטענותיהם של התובעים כנגד עיריית נתניה לא נומקו בצורה ראויה גם התביעה כנגדה נדחתה. יחד עם זאת, ממצאי הבדיקה מטעם המומחה הצביעו על מחדלים בתכנון התוכנית החלה על המקרקעין ועל אי רישום ראוי של תוכניותיה של עיריית נתניה. 

בסופו של עניין פסק בית המשפט כי התובעים ישלמו לשמאי את חלקו בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. יחד עם זאת, לאור המחדלים של עירית נתניה נקבע כי אין לפסוק על הוצאות שישולמו לטובתה.