ניראה שיש סיכוי מאוד גבוה שהפרשנים, ההם שרואים אדום בעיניים, יהפכו בימים הקרובים את עורם וישנו את מחאת שחרור החטופים למחאת השארת החטופים או שמהר מאוד יצטרכו למצוא את כותרת המחאה הבאה להמשך ריכוז המוחים בכיכרות, אחרת מדורת השבט תתייתר. האם באמת המחאה המאורגנת היא לצורך אמיתי של שחרור החטופים או שמא הממנים והמארגנים – אלו שרחוק מאוד מאור הזרקורים, רוכבים על גבם של החטופים ומשפחותיהם בכדי למחות והסיבה האמיתית אינה למראית עין. הסיפור האמיתי הוא השליטה בנרטיב ועליו מושקע הכל לרבות כסף, מערכות, פקידות, תרבות, ספורט ואיפה שלא ניתן אז הם יפעילו כוחות "על טבעיים" בכדי להמשיך ולשלוט בנרטיב ובעיקר במקומות בעלי הכוח.

כמה חמיצות ממשיכים לשדר לנו הפרשנים מטעם ואותם לא מעניין מהו גודל ההישג, מה חשיבות השעה או אפילו אם ישוחררו או לא, הם חייבים לפרשן הפוך וגם אלו שמרננים מגזימים. ניראה כעת שאילו עסקת החטופים תתקדם ותושלם אז תמצא הכותרת ההבאה שעליה ינהלו את השיח הציבורי. "העיסקה גרועה", "טראמפ הוא ראש ממשלת ישראל…", "המו"מ נוהל בצורה לא ראויה", "סמוטריץ על תוותר…" ועוד כותרות ואם אלו לא יעבדו נחזור לימי המהפכה השיפוטית. בסופו של יום מי ששולט ומניע את הכל מאחורי הקלעים אלו בעלי הון עצומים, שחוששים מאובדן ההשפעה , הכוח, השליטה בנרטיב, על שליטה בדיעות והם מנהלים בצורה מופתית את מדורת השבט. לרוב הם קובעים איזה בלורית מתאימה, מה צבע העיניים הדרוש, מי יצעד בשביל עם השדרה, וכל איזה גולן עם קול ערב הוא ערכת בידור חולפת שיריו הם לא מאלו שלא נס ליחם וכל בעל דעה משמעותית ימצאו את הדרך להגיע אליו וליירט את מחשבתו לרבות פקידות בדרג השיפוטי הגבוה ביותר שפעם תיראה חסימת כביש כמחאה ופעם כעבירה פלילית מהמעלה הגבוה. אלו דואגים שנחיה בתחושה שהדרך אבודה, או שתחזירו לנו את השליטה המלאה ולמאבק הזה יש מחיר לאומי בלתי נסבל עד הרס חברתי ואיום על היציבות הלאומית, אבל שיהיה ברור לא איבדנו את דרכנו גם אם היא לא קלה.

יש בתוכנו את היכולת להכיל שיח אחר ושונה מדעותיהם המוצקות, תפסיקו לבלבל אותי עם העובדות שלכם, העובדות שלי הן שונות ולכן…

חייבים להיות סבלניים כלפי עצמנו. המושג סובלנות קיבל משמעות שונה ואחרת.

איבדנו את היכולת לקבל את האחר באשר הוא. הוא לא משלנו אז הוא פחות ראויי ואם אפשר בוא נעשה עליו "סיבוב"

קיימת היכולת לראות את היופי והשמח. היופי שבקשת המרהיבה בחברה, היופי שבטבע, היופי שסביבנו  היופי בערכים משותפים.

אפשר גם לראות את הטוב ובתוך כך לסלוח ולמחול. כל דבר מתסיס אותנו והשתכנענו שרק ביום אחד בשנה ניתן לסלוח.

שכחנו שבחרנו בדמוקרטיה ולה יש כללים שקיבלנו עלינו כעם ואחד מהכללים הוא ההכרעה בקלפי.

מחאה היא חלק מההוויה, אך לא כל מחאה צריכה להיות אלימה עד אובדן שליטה.

איבדנו בדרך את המושג צדק. שוויון בפני החוק תלוי מתי ואת מי שואלים.

יש פה את הזבת, החלב והדבש ורבים עסוקים ב"מיץ של הזבל..". מלח הארץ הפך למסית, לקיצוני ולמשיחי.

התקשורת זו שצריכה להיות "שופר" היא הפכה לסובייקטיבית, לפרשנית לפי מצב הרוח ובעיקר למחוללת התנגשויות בתוכנו.

גם הביקורת השתנתה לה, אוסף של פרשנים, "מתנדנדים" כלולב , שעדיין לא סגורים על עצמם והטוב והרע שמתווכים לעם הוא נזיל ומשתנה.

אבל לא איבדנו את עצמנו לדעת, לא איבדנו את העם, לא איבדנו את התקווה, לא איבדנו את "כור ההיתוך" החברתי, לא איבדנו את הגבורה, לא איבדנו את הערכים המשותפים.

את אלו ועוד צריך לדייק, לחדד ולהבין שהסוד בעוצמה שלנו מחייב לחפש יותר את המשותף ולא את המטורף, לחפש את השותפות ולא את הנפרדות, לחפש את הלכידות ולא את העריצות.

יהיה קל למצוא בעיקר את הסובלנות, את ואהבת, והדרת והלשם מה.

כשנדע למצוא זאת ולא לתת למשטר הדעות להכתיב את ה"קצב", על אף המחלוקות, הוויכוחים, ההתרסות והמחאות נדע שזה הדיוק ל"אור לגויים"

שנותינו הקצרות הוכיחו בניכר כי הנס והפלא הם פרי שאינו מוכר וחובתנו שהפרי ימשיך להשתבח ברבות השנים גם אם לעיתים האדמה יבשה, הברד מכה והשמש קופחת.

ידידיי ורעיי העם מאס במאבקים האינסופיים בתוכנו ואפשר שנחזיר את השליטה למקומה הראוי וניתן לעצמנו את התקווה לעוד שנים רבות. דווקא בימים אלו של המתנה לבשורות מהמו"מ על שחרור החטופים והפסקת האש, חובה עלינו להתאחד ולאפשר לדור העתיד לראות את הכחול והלבן מכאן והלאה.

חג סוכות שמח ומייחלים לבשורות טובות ממצרים!