מדללי דם (נוגדי קרישה) הם תרופות שנועדו למנוע קרישת דם. הם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות, כשכל קבוצה מתערבת באופן שונה במנגנון קרישת הדם.

בשנים האחרונות יצאו תרופות חדשות נוגדות קרישה, חלקן מתערבות בפעילות פקטורי הקרישה וחלקן מפריעות לפעילות תקינה של טסיות הדם ובכך מפריעות להיווצרות קריש דם.

1. מדללי דם מהדור הישן  – אספירין (מיקרופירין, קרטיה), פלאביקס, קומדין, קלקסן והפרין הן התרופות הנפוצות מקבוצה זו.

. מדללי דם מהדור החדש  – פרדקסה, אליקוויס וקסלרטו.2

נוגדי הקרישה מהדור החדש ניתנים בכדורים (חלקם פעם ביום וחלקם פעמיים ביום) ולא ניתן לנטר את הפעילות שלהם באמצעות בדיקות דם לתפקודי קרישה.

מתרפאים בעלי רקע רפואי מורכב, או "חולים סיסטמיים", הם אלו בעלי מחלה כלשהיא המטופלים בתרופות קבועות. הטיפול בהם מהווה אתגר לרופא השיניים בכלל ולכירורג פה ולסת בפרט. טיפול שיניים הינו לרוב ממושך, בעל אופי פולשני ופוטנציאל כאב, ומהווה מקדם "סטרס" (ובעברית – עקה או דחק) פיזיולוגי לגופנו. במתרפא בעל מחלות, מערכות הפיצוי הפיזיולוגיות מוגבלות, והוא מצוי בסיכון רפואי במהלך הטיפול. בנוסף, טיפול שיניים כרוך בשימוש בתרופות, בחומרים ובמכשור העלולים לסכן את המתרפא.

מדלל הדם הנפוץ כיום הוא האספירין, (Aspirin) תרופה פופולארית ביותר בקרב מתרפאים המגיעים לטיפול במרפאות השיניים.

אספירין (Aspirin), תרופה המכילה את החומר הפעיל 'חומצה אצטילסליצילית' (ASA), היא אחת התרופות הפופולאריות והנמכרות בכל הזמנים. התרופה בודדה לראשונה עוד בשנת 1828 מצמח העוקצנית הקרוי בלעז 'ספיראה אולמריה' ומכאן מקור שמה. בהמשך עברה שכלולים כדי להפוך את טעמה לסביל ולנטרל חלק מתופעות הלוואי שנלוו לה ושווקה לראשונה כתרופה כימית על ידי חברת התרופות הגרמנית 'באייר' החל משנת 1899. 

מבחינתנו, ככירורגים פה ולסתות המבצעים השתלות שיניים ופרוצדורות מורכבות אחרות, הוא שמדללי הדם עלולים לגרום לדימום בלתי נשלט בתהליך השתלת שיניים לנוטלים מדללי דם מסוג זה וסוגים אחרים.

לצורך קבלת החלטה מושכלת עלינו לענות תחילה על 2 השאלות המרכזיות:

• האם ניתן לבצע השתלת שיניים לנוטלים מדללי דם ללא הפסקת הטיפול התרופתי ועדיין לשלוט על הדימום?
• אם נפסיק את התרופה- האם לא נסכן את המתרפא, הרי הוא מטופל במדללים עקב בעיה רצינית?

מצד אחד- ברור שהיינו מעדיפים להפסיק את מדללי הדם ולנתח ללא סיכונים מיותרים.

מצד שני – ברור לחלוטין שברגע שהמטופל יפסיק ליטול את מדללי הדם שלו, הוא נחשף לסכנת היווצרות קרישי דם "המטיילים"  במערכת הדם, התסחיפים – thromboembolism ולסכנת חיים.

ברור "שבתמונה הגדולה", הסכנות והתוצאות החמורות שבהיווצרות התסחיפים הן גדולות לעין ערוך מהסכנות של דימום מקומי מוגבר.

כעת, יש להתאים את תוכנית הטיפול הדנטלית למתרפא ולבצע בה את ההתאמות הנדרשות הנובעות ממצבו הרפואי הכללי.

איך מחליטים האם להפסיק ליטול מדללים או להמשיך בנטילת התרופות כרגיל ולבצע פעולה כירורגית תוך ביטחון שנוכל לעצור את הדימום?

ובכן התשובה היא- כל מקרה לגופו. לא כל המטופלים בנוגדי קרישה נמצאים באותה רמת דילול. הדבר תלוי בסוג נוגדי הקרישה ובמינונם. חובה למדוד את רמת הדילול לפני ההחלטה על הפסקת השימוש / אי הפסקת השימוש בתרופות לפני הניתוחים.הניסיון הגדול שצברנו במרפאתנו- סוהיר מרפאת שיניים לפה והלסתות , בניהולו של ד"ר ליאון ארדקיאן , מומחה לכירורגית פה ,פנים ולסתות, בעל ניסיון של כמעט 30 שנה, עומדים הידע, והכלים הנכונים לקבלת החלטות מסוג זה ולאפשר גם לחולים שנוטלים מדללי דם לקבל את הטיפול ולהשיב להם את החיוך