השבוע הסוער בעיירה הכפרית המנומנמת קריית טבעון הסתיים במוצ״ש בפסטיבל שייח' אבריק.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה חדשותקרית טבעון
- טור דעה: ויני וידי ויצ׳י/ מאת ניסים כהן
ביום חמישי בערב, נפגשנו שלושה זוגות והסתובבנו במתחמים השונים – צפינו בשעה מדהימה של יער חי בסלון של אורי שמיר ועד הרגע אני נרגש מהאקרובטיות שהתפתלו לשמיים וננעצו באדמה תוך שהן מרחפות על בד שנקשר למרומי העץ, פיזזנו ורקדנו במסיבת רחוב במנהרת בורוכוב ואז חיפשנו משהו לאכול. ובכן, לא היה.
ביום שישי אחה״צ ראינו הופעת בלוז נהדרת של עודד וייס והפריפריה ששרו – רחמנא ליצלן – להפיל את השלטון! הקליידוסקופ שהוקם ברחבת האנדרטה היה מדהים, ואלפי ילדים ומבוגרים חוו משהו שלא מהעולם הזה. בחלקו זה של העולם בו אנחנו גרים המקומי והאזוטרי – הקליידוסקופ שווה ערך למיצג הפנומנלי שהוצג ביריד העולמי בפריז בשנת 1889.
פסטיבל שייך אבריק הוא פשוט יוזמה נהדרת. כשסיימנו בחמישי את הסיבוב קרוב לחצות היינו רעבים. בוצ׳ר במרכז הציע לנו סלטים צמחוניים…למה? כי אכלו וגמרו את כל שאר האוכל שהכינו. כל בתי המסחר היו מלאים וחלקם לא התכוננו כראוי וסגרו את שעריהם לנוכח הביקוש הרב. עסקים, מלצרים, יזמים ושאר התושבים – לא מעט הרוויחו כלכלית משייך אבריק ואולם הבנתי שהקהילה סוערת.
ומדוע סערה הקהילה? יש את אלו שרוצים שקט כל השנה ושהמוות הפנימי יחלחל אליהם כל יום כמו שעון בתשע בערב, ביושבם בוהים במסך הטלוויזיה כמו זומבים ומעדיפים תוכניות ריאליטי עמוסות בפרסומות ובתוכן טיפשי שזורם מהטלוויזיה כגז מרדים. כמו העשן שיוצא מתוך השד בעליבאבא, זורם הטמטום מהמכונה ומרדים אותם מול המסך עד לבוקר הבא.
יש את אלו שמיצג של דגל פלסטין גורם להם להרגיש כה חלשים כאומה ונכנסים לחרדות שהדגל הפלסטיני יתעורר לחיים, יהפוך למפלצת ויטרוף את כל עם ישראל ואת ספת המוות מול הטלוויזיה, יחד אתם ועם ארז טל, או כל פושר של סמי הרדמה קולקטיביים אחר מהסוג שלו. ממה אתם כל כך מפחדים?
ובכל אופן מילת ביקורת למארגנים. הרצאה של שוברים שתיקה אין בה כל ערך אומנותי. ושיח כזה הוא שיח פוליטי ואינו אזרחי במובן הנכון לפסטיבל הזה. אני מבין את התסכול ממצב שבו ארגונים ימניים קיצוניים ואנטי ציוניים (כן – רוב החרדים הם אנטי ציוניים) מורשים להיכנס לבתי הספר וארגוני שמאל מגורשים מהם. ממש דמוקרטיה. אני גם מסתייג מהפוסט של ראש המועצה שהודיע שיבחן את התמיכה במופעים השונים – מה זה, חוק נאמנות לתרבות בגרסה המקומית? על המארגנים והתומכים לנהל שיח ולהסכים על קווים כלליים. אני בטוח שהם ימצאו את הדרך.
ועוד מילה אחרונה למארגנים. שום ציור שלי לא יכול להיכנס לשום מוזיאון כי הציורים שלי הם זבל. אין בהם שום ערך. ולכן לא כל הזיה היא מופע או מיצג אומנות. כמות כזו של מופעים מחטיאה את המטרה. יונתן לוי בוודאי יאמר לי שזה היופי בפסטיבל. אני מסכים בגדול, אבל זהו חבל דק וחשוב לשמור על איזון בין מתן הבמה לכל יוזמה לבין שמירה על רמה מסוימת של איכות התוכנייה הייתה בלתי נסבלת.
לעניין התוכנייה. הציור נהדר. חבל שלא צוינו במפה המצוירת האזורים שהתוכנייה התייחסה אליהם. מציע למארגני הפסטיבל ללמוד את התוכניות של פסטיבלי הסרטים ירושלים וחיפה בכדי לראות איך עושים את זה נכון.
ומה קורה סביבנו? – כל חברי הליכוד הזחוחים מלחכי הפינכה יוצאים בהצהרות "ניצחנו!". הליכוד, שלמד משהו בארבעים שנה, מתנהג בפאסון של מנצחים ויודע להציג את התמונה כניצחון לתפארת למרות שהוא ממש לא. הליכוד וביבי ניצחו – אין ספק בכך. אבל הגוש נחלש, וממשלת ימין – אם תקום – תהיה פגיעה יותר מזו הקודמת. אם בממשלה הקודמת גוש הימין לא היה צריך את ליברמן, עכשיו אין ממשלה בלעדיו. ביבי וליברמן, ליברמן והחרדים – ממש לא מתכון לסיפור אהבה.
אצל ברקו ואופירה – אחת התוכניות הטובות של מערכת הבחירות – מסבירה זנדברג ממרצ לאיילת שקד מהימין החדש שאחד התפקידים החשובים של בית המשפט העליון הוא להגן על המיעוט ועל החלשים. שקד נצמדה למסרים של הקמפיין המזעזע שלה ושל בנט, שפשוט גרם לי לתהות מה השניים האלה באמת שווים וענתה לה – אני אחריב ואחריב ואחריב. היה זה רק צחוק הגורל שאותה שקד זעקה "בג״צ! בג״צ!" כשביקשה שיספרו שוב את הקולות. אוי הגורל, הגורל. לפעמים הוא ממש צוחק עליך בפנים.
ביבי ניצח. אבל זה ניצחון בעייתי. בא, כבש, ילך. שנה שנתיים והוא ישב על ספסל אחר.
כתיבת תגובה