הדרך, השיטה, הערכים, הניקור, הפערים, המחירים, סדרי העדיפות לא יודע היכן לשים את האצבע, אך השינוי הוא כואב, מפלג ורומס בדרך את עברנו ואת היותינו כאן כעם וכאומה.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- טור דעה: משהו השתבש לנו כאן / אמנון אשל
ידענו מאז קום המדינה ועוד קודם לכן לאתגרים לאומיים כבדי משקל בתחום הביטחוני – מלחמות, פעולות טרור, אינתיפאדות, התקפות טילים. בתחום הכלכלי – חברתי תקופת צנע, אינפלציה גואה, דיפלציה, אבטלה קשה, הישענות על כלכלה מסורתית ועוד. וכן אתגרים בכל תחומי החיים בארץ ישראל בימים קשים עד תחושת חורבן בית שלישי.
ימים אלו הם ימים בהם אנו זוכים לעדנה ופריחה לאומית במרבית תחומי החיים הצלחנו לבסס את צה"ל ומערכת הביטחון כמעצמה אזורית, הכלכלה פורחת בזכות פריצות דרך במחקר ובפיתוח, היצוא גדל, אנחנו במעמד איתן בקרב מדינות ה OECD , הרפואה פורצת דרך עולמית עם גילויים חדשניים לבריאות האנושות, הסטארטאפיסטים הישראלים כבר מזמן הם שם דבר בעולם הפיתוחים העולמי ועוד הישגים רבים בכל תחומי החיים, אך משהו בפוליטיקה הישראלית השתבש ומוביל אותנו לשסע עמוק, לטעמי מדיי, בין ימין, שמאל, מרכז, מגדרי, אתני, עדתי, דתיים, חילוניים ועוד.
והנה שוב אנחנו מוצאים את עצמנו במסע בחירות הרי רק לפני מספר חודשים סיימנו כזה, וזאת בשל אחיזת האיש – ביבי בקרנות המזבח. האיש חושב רק על נתניהו ומנסה בכל דרך למצוא את המילוט המשפטי ואם לא צלח, אז יגרור את כולנו כעדר לעוד סבב בחירות. זכויותיו כראש ממשלה רבות, אך ערכית השתבשו בדרך דברים רבים ואולי זו העת לומר אני זז הצידה מטפל בענייני כי המדינה לפני הכל.
אך ביבי כמו ביבי יעביר אותנו במסע בחירות נוסף וינסה בכל כוחו לסדר קואליציה שתיצור לו את הדרך למילוט הבטוח ביותר. די ביבי די, יש מנהיגות אחרת בישראל – גם בליכוד, כזו שיכולה להמשיך את בניין הארץ ולעסוק באתגרים הרבים. אנחנו נגררים על ידי האיש ומשפחתו ועצוב הוא שכל המנהיגות בתוך הבית שותקת, למעט אמירות בודדות, כי כולם יודעים ביבי הוא קוסם ואז יבוא חשבון איתם, ההיסטוריה לא תסלח לשתיקה הרועמת של מנהיגי הליכוד.
אז מה באמת השתבש לנו כאן ואיך זה בחירות אחרי בחירות הדגל המרכזי שמונף הוא הדגל הביטחוני – מדיני ואנו בטוחים כי הוא חזות הקיום שלנו כאן. י
כאיש בטחון בשלושת העשורים האחרונים וכאחד שמבין מעט בהארכת המצב הלאומית וביכולת זרועות הביטחון אני משוכנע שאין כיום איום קיומי ממשי על מדינת ישראל וזאת תודות לבניית הרתעה לאומית במשך שנים רבות. העולם הערבי מפולג, מסוכסך ואינו מציב אתגר לביטחון המדינה. עדיין זה דורש מאיתנו להמשיך ולהשקיע בשימור היכולות והתמודדות מול איומי הטרור וניסיונות לשבש את חיינו כאן.
אך לטעמי הגיעה העת לשים בראש סדר העדיפות הלאומי את הבעיה הקשה ביותר והמאתגרת ביותר להמשך קיומנו פה כעם אחד מאוחד, בעל ערכים משותפים. אני טוען שיוקר המחייה והפערים החברתיים – כלכליים – ערכיים הם הבעיה הקשה ביותר בחברה הישראלית והיא זאת שמאיימת יותר מכל על המשך קיומנו כאן.
למעלה מ – 15 אחוז מתחת לקו העוני, עומס הולך וגדל על מעמד הביניים, המשך התעשרות הטייקונים, מסירת נכסים לאומיים לבעלי ממון והמשך השתוללות הקפיטליזם החזירי יוצרים פה מציאות בלתי אנושית עם פערים הולכים וגדלים שמאיימים לקרוע אותנו כעם עד כדי מחאה חברתית שתהיה בלתי נשלטת.
תמונת מצב נקודתית בנושא הקיום השוטף מדאיגה. אפילו הירקות והפירות הפכו להיות מנת חלקם של בעלי יכולות – קילו ענבים – 40 ש"ח, קילו אבוקדו – 20 ש"ח, תפוחים – 16 ש"ח, אבטיח רחמנא לצלן לא גדול – 70 ש"ח, לחם אחיד 10 ש"ח ומוצרי הקמח המלא, כוסמין, דגנים כפול במחיר. הטייקונים קיבלו זכויות מונופוליסטיות על המשאב הלאומי הגז ובהתאם מחירו יקר עד יותר מפי שתיים מהמקומות שישראל מייצאת אליהם, המים לאור הקמת התאגידים הגיעו למחירים לא הגיוניים, מחירי השכירות לבית, מחירי המלח, הסוכר, הביגוד ועוד ועוד הגיעו למצב בו משפחה עם הכנסת מינימום ואפילו הכנסה ממוצעת לא מסוגלת להתקיים ומגיעה אל הבנק לשם ניסיון הישרדות לחודשים הקרובים היא נתקלת במערכת ריבית אגרסיבית אשר עושקת אותם והם "שבויים" לה.
תוסיפו לכך את קשיי הפריפריה, את קריסת העסקים הקטנים תחת הנטל, סל התרופות ועוד תמצאו פה מצב בלתי סביר בעל פערים של מאות אחוזים בין יכולת המעמדות בחברה הישראלית.
נכון יגידו לי רבים הנה תראה, קונים, טסים, מבלים, נהנים וממשיכים, אך לטעמי זה למראית עין והמצב הוא ברמה בלתי נסבלת.
מה קרה לנו? איפה בדרך איבדנו את הרגישות החברתית, את החמלה, את היכולת לשמור על איזונים? תכניות לאומיות כמו מחיר למשתכן, עדיפות הפריפריה, העדפת עסקים קטנים הן טובות, אך לא מביאות את הבשורה בעיקר משום שגם שם השחקנים המרכזיים הם בעלי הממון. התכנית הלאומית הבאה צריכה לגעת בפתרונות בפרט, במשפחה ולייצר מצב בו הוא ראשית מצליח להתקיים בלי לחפש את סל מזונו בפחי האשפה וליצור מצב בו אנו מצמצמים את הפער החברתי כלכלי, אז אולי גם נצליח את הערכי.
אני בטוח שמפלגה שתחרוט על דגלה את המלחמה בצמצום הפערים ויוקר המחייה בישראל תזכה בקולות רבים, אך אלו חייבים להיות מתורגמים למעשים בפועל.
אנו נמצאים בעיצומה של קריסה ערכית של מנהיגינו ובראשם ראש הממשלה ועדים למערכת בחירות קשה שעיקרה היה השמצות האחר.
איך אפשר לנהל מערכות בחירות רק – אבל, אך ורק על נושא ביטחון!?
איך אפשר לקיים מערכת בחירות רק על שנאה ושנאה!?
ידידיי ורעיי, אפשר אחרת ויש בקרבנו מנהיגים ראויים במרכז – ימין שיכולים להמשיך בגאון את מסע עם ישראל בארץ ישראל, תוך שמירה על נורמות וערכים מהמעלה הנדרשת למנהיג בישראל וכן, חובתנו לדרוש כבוד, חמלה והתעסקות בנו – העם, כי אנו המחליטים מי ינהיג אותנו.
כתיבת תגובה