השבוע, כחלק ממערכת ההכנות לקראת הבחירות הקרבות, נערכו הבחירות המקדימות במפלגת העבודה ובהן נבחרה הרשימה שתוביל את המפלגה.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- טור דעה: לכו לעבוד ולא ל״עבודה״! / אמנון אשל
היתה זו חגיגת בחירות מרשימה עם אחוזי הצבעה מפתיעים באופן יחסי למצבה המוערך של המפלגה.
אין זה סוד שהמפלגה נמצאת באחת מתקופות השפל המשמעויות בהיסטוריה שלה. הסקרים אינם מחמיאים ובין הסקרים היו אף כאלו שדיברו על סף המעבר של אחוז החסימה ורובם כעת מדברים על עד 10 מנדטים שזהו בהחלט מצב עגום.
כאשר בוחנים את השמות שמופיעים בחמישיה הראשונה ואף השנייה, מחד בהחלט יש בשורה של רעננות ושל התחדשות, יצוג נשים מרשים, שבעיקר מבטאת סדר יום חברתי, מאידך איפה המדינאים בעלי שיעור קומה, איפה אנשי הצבא בדימוס (רמטכ״לים ואלופים) שנשאו על גבם את רוחה וערכיה במשך דורות.
והשאלה המרכזית שבעיניי עולה מה קרה ומדוע לכאן הגיעה אותה מפלגה מובילה ומה בדרך התפספס? וזאת בהנחה שאכן הסקרים יתממשו.
רבים מייחסים את המצב הנוכחי ליו״ר אבי גבאי, אך בעיניי זו הסתכלות צרה ונקודתית, שמשקפת קרב טקטי על מיקום אישי כזה או אחר, הבעיה שם היא אסטרטגית, בעיה של איבוד דרך ובלבול ערכי במשך עשרות שנים, שמביא לבריחת קולות מתמשכת.
בהיסטוריה הלאומית שלנו זכויות רבות למקימי המדינה ולמפלגת מפא״י – מערך – עבודה, ששלטה ביד רמה עד השינוי הפוליטי בשלהי שנות ה – 70. זו בנתה תפיסה חברתית, אשר הביאה לשליטה מעשית ורוחנית והציבה אליטות שעיצבו את רוחו של היהודי הישראלי במדינת ישראל.
מערכת הערכים התבססה לה ובאמצעות מנגנונים יעילים הצליחה השיטה בעיקר בבניית תפיסות אליטיסטיות שהרוב הסכים איתם, עם מתוך הסכמה או עם מכפייה.
זניחת ערכים אלו באה בהדרגה ובעיקר עם התבססות שלטון הימין בישראל וככל שהזמן חולף אנו רואים איך ערכים אלו משתנים ומתעצבת חברה ישראלית עם מצע ערכי שונה לחלוטין – בתחומי החברה והכלכלה- לא עוד סוציאליזם, בתחומי דת ומדינה – מניסיון להפרדה בין אלו לחיבור מתהדק, בתחום המדיני בטחוני – במקום ניסיון לביסוס תהליך שלום, לאפס הידברות וכך בתחומי ההתיישבות, הכלכלה, התרבות ועוד.
כיום, כשאנו עומדים בפני מערכת הבחירות הנוכחית, נשאלת השאלה האם מפלגת העבודה, כמובילת השמאל בישראל, בחנה לעומק את מערכת ערכיה – המצע שלה, ובאה עם רעיונות חדשים והולמים לחברה בישראל בעידן הנוכחי.
בבחינה של מצע המפלגה אין חדש מהותי תחת השמש וזאת למרות ההבנה שלהם, שאזרחי ישראל זנחו את דרכה (הסקרים לאורך השנים) של מפלגת העבודה ואת מה שהיא מייצגת. בהקבלה להנגה הצבאית ביטחונית, המפלגה נלחמת את הקרבות של המלחמה הקודמת, גם שזו שינתה את אופייה.
יחד עם זאת עדיין נותרו מעוזי כוח אליטיסטיים, המתוחזקים על ידי השמאל ואלו ממשיכים בכל כוחם, אונם וממונם לנסות לשמר את האליטות הללו למרות שהשפעתן נפגעת חדשות לבקרים.
מעוזי הכוח המשמעותיים שעדיין נשמרים בקנאות, בהצלחה לעת עתה הם התקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט. אלו במידה מסויימת ממובילי תפיסותיו של העם והשפעתם היא מהותית על חיי היום יום – הפכו לקבוצות לחץ ושתדלנות שמנסות דרך כוחן לנגח את האליטות החדשות ובעיקר את מנגוני השלטון.
להבנתי אם השמאל בישראל ברשות מפלגת העבודה לא ישכיל לערוך שינוי מהותי במערכת הערכים שלו על מנת להתאימה לחברה הישראלית בשנים אלו הוא ימשיך לדשדש ולאפשר לימין להמשיך לבסס את מעמדו עד השתלטות על כל מעוזי הכוח בחברה הישראלית.
לא משנה כלל אם זה יהיה בוז׳י, ברק, יחימוביץ או גבאי השינוי המתבקש אינו פרסונלי, ובכל פעם שהם ממשיכים בקרבות האישיים הפנימיים הם רק משרתים את התבססות הימין וערכיו.
השינוי המתבקש הוא במערכת הערכים, במצע, בחזון ובהבאת תקווה שונה מהותית לעם בישראל של שנת 2019.
על כן אני יכול להמליץ למנהיגי השמאל בדגש על מפלגת העבודה, תתעוררו לשחר של יום חדש, הפשילו שרוולים וצאו לעבוד במרץ, ביזע ובחדווה על מנת לבנות ״עבודה״ חדשה ומתאימה.
ידידיי ורעיי, הבחירות שבפתח כמו כל מערכת בחירות לאומית הן גורליות להמשך תחזוק המפעל היהודי – ריבוני בארץ ישראל וכאשר אנו באים לבחור מי תיהיה מפלגת השלטון ומי יהיו נציגי העם אנו קובעים את גורלו של העם היהודי בארץ ישראל.
נכון שחשובה התפיסה החברתית והכלכלית והתעסוקתית וכל היתר, אך לפני כולם במדינתנו מוקפת האיומים, התפיסה המדינית – בטחונית היא החשובה וההכרחית לקיומנו ונכון יהיה שנבחר את ההנהגה הראויה להוביל את המשך התבססות המפעל היהודי במדינת ישראל.
אני סבור שבראש סדר העדיפות הלאומית, יושבת לפתח המנהיגות, הסוגיה המדינית בטחונית והחייאת התהליך המדיני.
באם תחת רעיון ״ עיסקת המאה״, פתרון שתי המדינות או כל רעיון יצירתי משמעותי אחר, הסוגיה הזו חייבת להיות על השולחן ויפה שעה אחת קודם.
כתיבת תגובה