לפני מספר ימים, בעודי משוטט ב – ynet, נתקלתי בכתבה שתיארה את המתרחש בשכונות הדרומיות של תל-אביב.
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- טור דעה: על עכברים ופערים. / Nissim Cho
ניתן לסכמה בשתי מילים: מכת נרקומנים. צעירים וצעירות נחשפים לסמים סינתטיים זולים, מתמכרים במהירות ובעצמה, ונזרקים כזומבים על המדרכות ובגני-משחקים. יש תהליכים שאינך צריך להיות מומחה בכדי להבחין את התרחשותם, צריך רק להביט. לפני כשבועיים בילינו סופ"ש בתל-אביב. כשהיינו באזור בין אלנבי-שנקין-רוטשילד לא ניתן היה להתעלם מהמצב ברחובות – מלוכלכים ומצחינים משתן, ואכן מכורים בודדים זרוקים כחסרי צלם אנוש בשולי המדרכות. קבוצות קטנות של שניים-שלושה-ארבעה דרי רחוב, שמתיישבות לאורך רחוב אלנבי, והם מנהלים לעצמם איזו קומונה קטנה של מכורים, שוכבים על המדרכה, עם כל מטלטליהם בעולם הזה ארוזים בתרמיל ושק שינה, ובקבוקי אלכוהול עם נוזל ורוד לפניהם. חלקם אף ניהלו שיחות ערות ביניהם, וכאשר פסעתי לצידם ניסיתי להאזין ולקלוט – על מה אותם דרי רחוב מדברים. פעמיים באותו יום עברתי ליד אחת מהחבורות האלו. שני גברים ובחורה. בפעם הראשונה, בעשר בבוקר, השיחות היו ערות, קולניות, ודיבורם היה צלול. בערב צעדנו למסעדה באותה הדרך. עד אז, המשקה הוורוד כבר כמעט נעלם. ריח חזק של אלכוהול הקיף אותם. הקולות הצלולים התחלפו במילים אמורפיות וחסרות משמעות, אשר פרחו לחלל האוויר והתמזגו עם מולקולות המים, כאדי האלכוהול שנשאו עימן כשעזבו את פיהם. עדיין, שמרו על אי מבוצר אי שם, על אלנבי ימינה מקינג-גורג׳ ועד מול הכניסה לשוק הכרמל.
מאה קילומטרים צפונה משם, מתנגן ניגון אחר לחלוטין. ב"דה-מרקר", סקרה הכתבת יעל דראל את הנעשה בחיפה. בחיפה אני מסתובב מן הסתם יותר מאשר בכל עיר אחרת, ולכל מי שעיניו בראשו יכול להבחין בנטישה של בתי עסקים לאורך ציר הכרמל, להביט בהזדקנות התושבים המאכלסים את רחובותיה, והיעדר הצעירים מאזורי הבילוי שפעם היו שוקקים. בטור נגעתי לא פעם בגסיסה של חיפה, ועל 15 שנים מבוזבזות של יונה יהב כראש העיר. שנים של הזנחה, העדר פיתוח עירוני, טיפוח לעשירים בלבד (השקעה בכרמל ובדניה והזנחת כל שאר השכונות), התעמרות במסעדנים ובבעלי עסקים, ארנונה גבוהה וחוסר מקומות עבודה. אלו גרמו לחיפה להפסיד פעמיים: הצעירים זונחים אותה לטובת המרכז, בעיקר תל-אביב, ואחריהם נוהרים ההורים הפנסיונרים, כדי להיות קרובים לנכדים. כך חיפה מאבדת שתי אוכלוסיות חזקות ומבוססות כלכלית. אך ברצוני להתמקד בנטישה ההמונית של צעירים. משאין צעירים אין שמחה. אין צמיחה. יש מעגל קסמים, שבו אי אפשר לשים את האצבע על מי התחיל בתהליך – המסובב או המסובב – וההגירה השלילית מחיפה (אכן, תושביה נוטשים אותה) יתכן ונעוצה בהתנהלותה של העיריה או בכניעה לתל-אביב ששואבת ממנה את הצעירים.
11 אלף ק"מ מערבה, מתגוררת כבר 69 שנים פראן ליבוביץ'. היא סופרת ניו-יורקית, לסבית מוצהרת, יהודיה, שהתגוררה במנהטן כל חייה ועדיין נוהגת במכונית צ׳אקר שחורה (המוניות של מנהטן) שקנתה לפני מאה שנה לערך. מרטין סקורסזה עשה עליה סרט תיעודי, ובסרט זה וגם בראיונות רבים אחרים, היא נשאלת ועונה על מנהטן של פעם. מנהטן של פעם הייתה מזוהמת תרתי משמע, עם פשע, נרקומנים וסצנות תרבות מהממות לצידן. את מנהטן של היום היא מתארת כסטרילית, משעממת, וחסרת חיים. נכנעה לכסף הגדול ולנובו-רישים שהתיישבו בה.
והנה לכם שתי ערים שלנו. בעצם, עיר אחת. תל-אביב אכן סובלת ממחלות של עיר גדולה. יש בה ריח של שתן. יש בה נרקומנים. אבל היא חיה ותוססת. יש בה תרבות. פנאי. תעסוקה. פקקים. רע וטוב. אבל יש בה נשמה. ברחובות הראשיים של הכרמל יש שממת מוות ושלטים של להשכרה או למכירה על בתי עסק. תרבות כמעט שאין ומסעדות טובות יש שניים-שלושה. בבעיות המאפיינות עיר כתל-אביב אפשר לתקן. אפשר לפרוש בתי שימוש ולחנך. לטפל בנרקומנים, ולפתוח במלחמת חרמה על הפיצוציות והסוחרים שמוכרים את הסמים הסינתטיים. כתושבי הצפון, חיפה היא המטרופולין הגדול ובנפילתה ניפול גם אנחנו. צריך לדחוף לשינויים הנדרשים לאזור כגון הקמת אזורי תעשיה מתקדמים ופינוי מתחם המזהם של המפרץ. התחלות חדשות. הרבה תלוי בראש העיר הנוכחית של חיפה ואני מקווה שהיא מבינה את צו השעה.
מגדל פיזה קרס.
הפוליטיקאי הקטן שהיה פעם שר החינוך, הביא את מדינת ישראל לתוצאות הגרועות ביותר של תלמידיה בעשור האחרון. בתקופתו של נפתולי, הידרדרה ישראל למחשכים ותלמידנו, ילדנו, הם הגרועים ביותר בעולם המערבי. ואל תטעו – בבתי הספר מלמדים אותם היטב למבחנים האלו. הפערים בין השכבות העצימו והחלשים נעשו חלשים מאוד. משרד החינוך קפץ והאשים את הערבים שיצאו רע מאוד במבחנים האלו.
המצב שהשתקף ממבחני פיזה שפורסמו השבוע הם תעודת נכשל לממשלה ולשר החינוך הקודם, שקודם בינתיים לשר ביטחון בסוג של שוחד פוליטי פר אקסלנס. נפתולי עם פרצופו העכברי, מאמין בשופוני והסתובב השבוע בסיור בבסיסי צה״ל עם ספר על חומייני. באנגלית. יעני מראה לאיראנים ולחיזבאללה – תדעו לכם נפתולי קורא עליכם. לומד אתכם. באנגלית. ובכן, נסראללה, חמינאי, בוודאי חייכו לעצמם כשראו את המחזה של נפתולי העכברי. כל מה שהם צריכים זה איזה ארבע שנים של נפתולי במשרד הביטחון והוא יגיש להם את ישראל חלשה על מגש של כסף. אם זה עבד בחינוך, למה לא בביטחון?
כתיבת תגובה