המערכת הפוליטית, לכאורה, מתחילה להצטמצם ומנסה לרכז מאמצים ולהתכנס לשני גופים פוליטיים משמעותיים המכילים בתוכם את המרכז ימינה ואת המרכז שמאלה, אך בעיני, המהלך הוא רק למראית עין ומתוך שיקול חשבונאי – מעבר אחוז החסימה – ולא מתוך שיקולים ערכיים פוליטיים מהותיים ובמרבית המקרים אחרי התפצלויות ופיזור סיעתי.

"כחול לבן" עשתה זאת עוד בבחירות הקודמות והתאחדה בקול תרועה וככל שהימים חולפים לקראת מבחני מועד ב' אנו נחשפים למחלוקות ולחוסר ההגמוניה הרעיונית בתוכה ולטעמי היא בכיוון של פירוק לגורמים בימים שאחרי הבחירות ולסיים את המסע הפוליטי בקול ענות חלושה ועם הרבה לבן בעיניים.

בימין, השכילו להתחבר חלקית כלקח מאיבוד הקולות הרבים ( כ – 200 אלף קולות שירדו לטימיון) ועוד יותר השכילו, על אף ניסיונו של ביבי שלא, להעמיד את איילת שקד בראש המחנה.

אגב, איילת שקד בראש מחנה הימין הדתי זו סוג של פריצת דרך ובצדק. פוליטיקאית עניינית, נמרצת, נחושה ובעיקר לא מתלהמת, כדוגמת הח"כיות ושרות אחרות, שבטוחות שקולה של אישה לא ישמע ללא צווחות וצרחות. איילת בעיניי, מיצבה את מעמדה הפוליטי בזכות עשיה ערכית ועיסוק בסוגיות מהותיות ללא מורא תוך הפגנת תפיסת עולמה הימנית.

בשמאל השכילו להתחבר גם חלקית, אך מצבם העגום לא יביא לשינוי באידאולוגיה הכללית הימנית שקיימת בקרב הציבור ולטעמי הם עדיין חיים בתפיסות "אוסלו" ואינם מוכנים, מסוגלים ופתוחים לחשיבה מסוג אחר שתתאים לתפיסות של הציבור הישראלי היום. גם כאן קשה לראות איך יום אחרי "מרצ" וברק (ספק אם יהיה ח"כ) ימשיכו לחלוק ישיבה סיעתית משותפת.

"העבודה" בהחלטה לא היתה מוכנה ובצדק לחיבור הרעיוני אידיאולוגי הזה והחליטה להתחבר ל"גשר" והנה גם שם אנו עדים לתחילתו של המאבק ליום שאחרי. באמירות גזעניות – עדתיות, שחשבנו שחלפו מהציבוריות הישראלית, משתוממים להם " האליטות" – "איך גנבו לנו את המפלגה", "המזרחיים השתלטו על הבית" וכך כפי שכבר כתבתי בעבר התחילו את מלחמת היום שאחרי ביום שלפני.

המפלגות הערביות הצליחו ברגע האחרון לאחד את השורות, אך גם שם החיבור הוא חשבונאי והמחלוקות המהותיות הן כבדות בשאלות של הבוחר – האזרח הישראלי קודם או ייצוג לעם הפלסטיני. אגב מרבית הבוחרים הערבים רוצים עיסוק בקידום מעמדם בחברה הישראלית ורואים בסוגיה הפלסטינית בזבוז אנרגיה ועל כן להערכתי אחוז הבחירה שם יהיה עוד נמוך מהבחירות האחרונות.
ליברמן ממשיך ליהנות ממעמדו ככף מאזניים ובוחר שלא לחשוף את כוונותיו ליום שאחרי, למעט העובדה שהאיש בעל אמביציה לראשות ממשלה ויאפשר תיקונים בחוקי השבת והגיוס ואפילו יחבור לביבי.

זו הקלחת לעת עתה והפוליטיקה הישראלית חיה, בועטת ומפתיעה כל יום מחדש וגם כשאתה בצד החזק ובמפלגה המובילה עדיין אתה נדרש לחתום לביבי על הצהרת נאמנות עיוורת שלא מאפשרת מחשבה או דעה שונה. "מצעד העיוורים" של "הליכוד" הפגין השבוע חולשה מנהיגותית ולויאליות מפוחדת ומבוהלת.

ידידיי ורעיי, אז כבר אמרנו שהפוליטיקה היא ממלכת הזיווגים הבלתי אפשריים ולעיתים אנו בטוחים שראינו כבר הכל בפוליטיקה שלנו בארצנו הקטנטונת, אך ההפתעות עוד יגיעו עד הבחירות ועוד יותר ביום שאחרי.

השבוע הלכה לעולמה בת דודתי האהובה – רחל אוחנה ז"ל, אישה, מנהיגה עם נוכחות ויכולת אישית להתחבב על הציבור. רחל היתה באופיה דוגמה ומופת לישראלי הטהור עם אהבה אין סופית לעם, לבריות ולמולדת. רחל הייתה כבת בית אצלנו במשפחה ותמיד הקשבנו בשקיקה לסיפוריה, לרעיונותיה, לידיעותיה ואת זאת עשתה בהומור ובחיוך. רחל היתה חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי בקרית טבעון והיתה פעילה ועסוקה בהתנדבויות קהילתיות רבות וזכתה להוקרה, להערכה ואהבה מרבים מבני הקהילה. מאבקה של רחל במחלה הארורה לווה על ידי בני משפחתה ובעיקר – ע"י ענת הבת וגם את מאבקה הקשה הזה עשתה באצילות מעוררת השראה. יהי זכרה ברוך.