אמנון אשל

השנה וקצת של סטטוס בחירות, יצרו מצב של בלבול וחוסר משילות לגיטימית.
במידה רבה העמיקו את השסע כמעט בכל ההיבטים החברתיים. יוקר המחיה ממשיך להעמיק, הפערים בין השכבות המשיכו לגדול, הוויכוחים הפכו למריבות, החלש נחלש עוד יותר, השיח הפך למתלהם והקיצוניות תפסה מקום מרכזי. לכל זה נוספה מגיפה שהגיחה לחיינו בסוף שנת 2019 והביאה למערכת בחירות תחת בידוד וסגר, אך אט אט ראינו כיצד למרות הכל ועל אף זאת המנהיגות הלאומית הצליחה לנהל את נזקי המגיפה באופן מעורר הערכה מצד אומות העולם. אחרי התשת העם במערכות הבחירות וכמעט ייאוש שהביאה עמה המגיפה החליטו בצעד מנהיגותי ביבי וגנץ להגיד כן לאחדות לאומית.

בראש סדר היעדים שהדגישו המנהיגים היה התמודדות עם משבר הקורונה וניהול "המערכה" באופן שיוביל ליציאה מהמשבר.
גנץ הדגיש כי היעד המרכזי השני הוא ניהול המשבר החברתי שפקד אותנו וראה בצמצום השסעים כערך עליון. והנה, נחתמו ההסכמים, הוגדרו הראשים – ראש ממשלה, ראש ממשלה חליפי, עשרות שרים, סגני שרים, הוקמו ועדות, קבינטים ובמידה רבה נוצרה התחושה כי הנה אנו בפני "פריצה" חברתית וכלכלית שתחזיר את הקטר והרכבת למסילה. בדיוק אז החלה הממשלה להיתפס במערומיה; חוסר יכולת לדבר בשיח אחיד ולהפגין תיאום מנהיגותי, חוסר יכולת לקבל החלטות בהירות וחד משמעיות ולבסוף חוסר היכולת לאחד את השורות. כל אלו הביאו לכך שבמידה רבה הייאוש גבר.

ה"גל השני" של הקורונה תפס אותנו במלוא העוצמה וממדינה שהובילה בכל פרמטר של התמודדות ראויה לחיקוי, הפכנו למדינה שהעקומה בה מעוררת דאגה לאומית ובינלאומית. הבלבול הפך להיות הסיפור המרכזי בעם, ההנחיות אינן מובנות ואינן בעלות מסר חד ערכי. הבריכות כאן מותרות ושם אסורות ההתכנסות אפשרית פה, אך שם נאסרת, הוחלט על מענק באופן שוויוני על אף שישנן חוליות חלשות שלהן הוא מציל חיים, גלגלי הכלכלה "חורקים" בצעקה צורמת, מערכת החינוך לא יודעת לאן פניה מועדות, כן הקייטנה של הקיץ או לא ועוד החלטות שאינן ברורות למכנה המשותף העממי. והעם שנותר מבולבל מנסה להתמודד באופן אישי עם ההנחיות ולהבין מה הציפייה, אחרת הקנס יגיע… מרבית האזרחים עומדים בדילמה של ההכרעה בין הישרדות כלכלית להישרדות בריאותית ומנסים לתמרן בתוך הבלבול.

אני לא מסכים עם תיאורי הכאוס והאנרכיה שחלק מערוצי התקשורת מנסים להעצים עד כדי הכותרת שאנו נמצאים ב"יום כיפורים נוסף". המצב הוא לא נעים, לא ברור, לא נוח, אך יחד עם זאת רוח העם איתנה והתקווה חזקה מהיאוש.

נדרשת כעת מהמנהיגים אחדות לאומית אמיתית, נדרש תיאום וצמצום תופעות כגון כץ וזוהר או שאשא, הממשלה והכנסת.. כעת נדרשות הכרעות ערכיות שיחזירו את התפקוד הלאומי להובלה ולשליטה באירוע ופריצה קדימה בכל ההיבטים החברתיים והכלכליים. נדרש מהעם גיבוי למנהיגים ואורך רוח עד יעבור זעם.

ידידיי ורעיי, המציאות מורכבת. המגפה העולמית יוצרת אתגר בריאותי ועוד יותר מנהיגותי. המנהיגים נדרשים לתמרן ב"ערפל" ומנסים מחד לאפשר שפיות אנושית ומאידך השתלטות על עקומת התחלואה. ביחד נוכל לאפשר להם – אם נשנה מעט את השיח ונבין שיש הזדמנות לפריצה קדימה לחיים נוחים יותר. אסור לנו לאבד אמון ביכולת הלאומית שלנו ומשמעת אישית וקהילתית תחזק את הערבות ההדדית.