התערוכה החדשה שתיפתח מחר במרכז ההנצחה בטבעון היא המקיפה ביותר שנעשתה עד כה על מלחמת יום הכיפורים בשדה האומנות הישראלי

מימין למעלה: דוד גינתון, כאב ( רגליים), 1974. משמאל: עוזי עמרני געגוע ירוק, רדי מייד, פרימה ותפירת יד, צילום :חנן בן אסולין, 2020. מימין למטה: אורי קצנשטיין, כבשה על פטיש עם גלולה 1986, באדיבות משפחת קצנשטין, צילום: יורם אשהיים

מחר תפתח התערוכה בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בטבעון, תחת הכותרת "1973 – מפת סימון הזיכרון" במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. 23 אמנים.ות מציגים מבט רב-דורי וביקורתי על המלחמה, שהיתה לטראומה מתמשכת בחברה הישראלית ואותותיה ניכרים בה עד היום.

העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו במשך חמישה עשורים וכולן עוסקות במלחמת יום הכיפורים באופן ישיר או בעקיפין. יש ביניהן כאלה שנוצרו בשנים שלאחר המלחמה והוצגו בעבר, וישנן עבודות חדשות שטרם הוצגו, כולן מהדהדות משהו מן הכאב הנורא וממשבר האמון והזהות שנפערו בחברה הישראלית. מנעד היצירות כולל רישום, ציור, הדפס, פיסול, מיצב ווידיאו ארט ולכולן מכנה משותף אחד: הזיכרון הקולקטיבי של 1973 – כזה ההולך ומסתמן כהפרעה פוסט-טראומתית מתמשכת במרחב הציבורי (מתוך קטלוג התערוכה).

כידוע, מרכז ההנצחה הוקם כמרכז תרבותי וחינוכי בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שבה נהרגו 24 מבני הקריה, שמנתה אז 8,000 תושבים בלבד. היישוב הקטן לא יכול היה לעבור לסדר היום לנוכח אובדן כה גדול ובסופו של דבר, בשנת 1987 הוקם מרכז ההנצחה.

בשיחה עם אחת מאוצרות התערוכה דר' שחר מרנין דיסטלפלד היא מספרת על החיבור המקומי- ביוגרפי למלחמה ההיא בה איבדה משפחתה את שני בניה פנחס (פינק'ה) ויאיר, שני שריונאים שנהרגו ביום השני למלחמה בשתי הגזרות שלה. "פינק'ה היה קצין צעיר, שנאלץ להיקרע מאמי, בחודש השמיני להריונה, כדי להשתתף בקרבות הבלימה ברמת הגולן. לא זכיתי להכיר אותו". מספרת מרנין דיסטלפלד.

ספרי לנו איך היה לאצור תערוכה בנושא המלחמה לאור הביוגרפיה המשפחתית?

"אני מרגישה שכל חיי ניסיתי לחמוק מלעסוק באופן עמוק במלחמה, זה פצע משפחתי עמוק וכאוב", היא אומרת, "ממרחק של 50 שנה והחיבור המתבקש בשל העובדה שהמקום בו אני פועלת כאוצרת הוקם כיוזמה מקומית בעקבות המלחמה, הבנתי שכעת הבשילה העת והמרחק לעסוק בנושא. את הפרויקט אצרתי לצידה של מיכל שכנאי יעקבי, אוצרת הגלריה לאומנות ישראלית במרכז ההנצחה, גם היא יתומת צה"ל ויחד החלטנו להשתמש בכל מרחבי התצוגה של מרכז ההנצחה, במטרה לאצור את התערוכה המקיפה ביותר שנעשתה עד כה על מלחמת יום הכיפורים בשדה האומנות". 

התערוכה הינה אסופה מקיפה, המחולקת לשלושה שערים תמאטיים, ספרי לנו על ההחלטה?

"זה פרויקט שאנו עובדות עליו כשנה. זה התחיל מקול קורא שפרסמנו שבעקבותיו קיבלנו הרבה הצעות ומהן בחרנו את העבודות המתאימות ביותר. אחרי שבחרנו חשבנו יחד איך לחלק את העבודות בין שלושת חללי התצוגה, מה שהוביל אותנו לעסוק בשלוש תמות מרכזיות. "גלי הדף" – יצירות של לוחמים ובנות הדור השני. "נופים מצולקים" – זיכרון המלחמה בחבלי הארץ הפיסיים. "הזמנה לבכי" – חרדה אישית ולאומית כמצב קיומי, התמודדות עם שכול בעקבות המלחמה".

עבודתה של מירי אברמסון "הכלה לבשה שחורים" 2023-2020, שקיות ניילון רקומות. צילום מתוך התערוכה" "1973- מפת סימון הזיכרון", מרכז ההנצחה בטבעון

האם בין העבודות קיימת יצירה המתייחסת לאובדן המקומי?

"עבודתה של מירי אברמסון מורכבת מכמה שמלות קטנות שעשויות משקיות ניילון, תחרות, שמלות כהות, שחורות. השמלות חגיגיות אבל גם עצובות, תלושות מגוף, הנעדר מהן. העבודה הזאת נוצרה זאת בעקבות זיכרון אישי של אברמסון מביקור תנחומים בבית משפחת איבלר, שבנה שרגא נפל במלחמה והוא מונצח במרכז ההנצחה כאן בטבעון. בזיכרונה של מירי נחקק הביקור בבית המשפחה בעת השבעה כשבסלון הייתה תלויה שמלת הכלה של ארוסתו, שחיכתה להינשא לו".

לדברי ריקה ליכטמן, מנהלת מרכז ההנצחה: "ההיסטוריה של מרכז ההנצחה שזורה במלחמת יום הכיפורים. מטבע הדברים הבנו שדווקא עלינו – מכל מוסדות התרבות בישראל – מוטלת האחריות לייצר תוכן מקורי, משמעותי, פורץ דרך – כדי לציין מלאות 50 שנה למלחמה. שחר ומיכל, שתי אוצרות נפלאות שגם חולקות גורל משותף כיתומות צה"ל, יצרו בכישרון וברגישות את התערוכה החשובה והמקיפה ביותר שנעשתה אי פעם על מלחמת יום הכיפורים. לצד התערוכה, נקיים גם אירועים נוספים סביב המועד הזה – מוזיקה, תיאטרון, יום עיון – והציבור כמובן מוזמן. התערוכה הזאת, בגלל היקפה היוצא-דופן, לא הייתה קמה אלמלא תמיכת המועצה, חברי דירקטוריון מרכז ההנצחה והתגייסותם של כמה מתושבי טבעון שסייעו בכיסוי ההוצאות. תודתי העמוקה נתונה להם".

לדברי עידו גרינבלום, ראש המעוצה המקומית: "מרכז ההנצחה שהוקם כיוזמה מקומית בנסיבות הכואבות בהם עוסקת התערוכה החשובה הזאת צמח להיות מרכז תרבות פורה ופעיל שמציג כעת את התערוכה המקיפה ביותר שנעשתה אודות המלחמה ההיא, ניצחון הרוח הוא הגאווה המקומית שלנו. אני רוצה להודות להנהלת מרכז ההנצחה ולצוות המקצועי ומזמין את תושבי ותושבות טבעון לתערוכה".

סערת רגשות ומבע תיעודי, הזרה והתבוננות מרחוק, ואף מבט אוניברסלי על מלחמות ועל הרג – את כולם אפשר למצוא בתערוכה. העושר היצירתי מעיד על כוחה של האמנות לצקת משמעות בטראומה על אף הקושי למצוא לה שפה. התערוכה מדגימה את הרלוונטיות של השיח על אודות מלחמת יום הכיפורים ואת הפוטנציאל העצום שעדיין טמון בהדהודה הביקורתי בזירה התרבותית-אמנותית בישראל (מתוך קטלוג התערוכה).

1973 – מפת סימון הזיכרון, הגלריה לאמנות ישראלית, מרכז ההנצחה בקרית טבעון. אוצרות: מיכל שכנאי יעקבי ודר' שחר מרנין דיסטלפלד. פתיחה: 22.09.23 ומכירת קטלוג תערוכה, נעילה: 30.11.23

טקס האזכרה השנתי לחללי מלחמת יום הכיפורים בחלקה הצבאית בבית העלמין יתקיים השנה במתכונת מיוחדת בתאריך ה- 26.09, בשעה 16:00