לקוח שלנו מהמרכז, העוסק בהתפלת מים, אמור לנסוע, דווקא בימי אומיקרון אלו, לארצות רחוקות ונידחות, להלחם בבצורת ולהראות פניה היפות של ישראל. טרם הנסיעה הגיע עם האשה ובפיהם בקשה לא רגילה, בבואה מזוג צעיר: בעקבתו פרשת איתן הקטן, שהתייתם מהוריו בטרגדיה באיטליה – מוות שהוביל למריבה מכוערת בין הסבים מכל צד, הם החליטו להקדים תרופה למכה. בצוואה שערכנו עבורם רשמנו, לבקשתם, במפורש, כי הורי האב, הם שיגדלו את הבן הקטן (בקיבוץ באזור), וכמובן, שלסבים מצד האם, תשמר הזכות לפגשו, לבלות אותו וכו', ככל שירצו. פורטה גם הדרך (העקרונית)  לגדלו, בית הספר המועדף, החוגים אליהם יישלח, חשיבות הקשר עם הדודים וכו'. יתכן שההורים כאן הרחיקו לכת במחשבה לא נעימה על העתיד, אך כעת לכולם את השקט הנפשי והוודאות, כיצד לנהוג ביום פקודה, חלילה.

שלב נוסף, מעט יוצא דופן, אך מתבקש, בבקשת הלקוח, היה לפרט בצוואתו את הסיסמאות והקודים לפתיחת המחשב והטל' הנייד שלו, שם אגורים מידע רב, סודות ואף רעיונות לפטנטים בתחומו. ללא הוראה זו בצוואה, עלול המידע לאבד, או שתדרש פניה מצד יורשיו – לחברות השונות בהן אגור המידע ב"ענן", מהלך שיקשה את התהליך, יחייב פניה לבתי משפט וכו'. אגב, אפשר לחשוב דווקא על הוראה הפוכה בצוואה – למשל, המצווה יורה לאסור על נגישות של יורשיו (או אחרים) – למידע חסוי לגביו, אותו אין הוא רוצה שאיש לא יראה (חשש לפגיעה בכבודו, למשל). בעולם משתנה שהופך דיגיטלי ומקוון לגמרי (כמו בשיר של אלון אולארצ'יק), ברור שיש לחשוב על כל אלו מראש…