אחד הפרקים המרתקים ביותר ב"דרך ציפור" מציג את מחקרו של החוקר הישראלי ד"ר יצחק בן מוחא ממכללת אורנים

מחקר של ד"ר בן מוחא, מהחוג לביולוגיה במכללת אורנים מציג זנבנים ערביים – ציפור שיר שחיה בקבוצה ונפוצה בערבה. בן מוחא, שהחל את דרכו כתלמידו של פרופסור אמוץ זהבי בחצבה, חקר תופעה שהוא מכנה "הצנעת מין" (sex concealed) .

על פי מחקרו, למרות שהזנבנים חיים בקבוצות חברתיות ואורח חייהם פומבי מול חברי קבוצתם,  הם מתעקשים להזדווג בסתר.  לצורך כך הם פיתחו סימני תקשורת משוכללים, בעזרתם הם מזמינים את בני זוגם להזדווגות במקום מסתור, הרחק מחברי הקבוצה.

מחקרו של בן מוחא מוכיח שהם לא עושים זאת כדי להיות מוגנים מטריפה בעת ההזדווגות.  השערתו היא שזו אסטרטגיה שנועדה למנוע קונפליקטים חברתיים שעשויים לערער שיתוף פעולה. לדבריו בני אדם וגם זנבנים הם "מתרבים שיתופיים", כלומר,  כל חברי הקבוצה מספקים טיפול הורי לצאצאים, אפילו אם הם לא ההורים שלהם. בנוסף לכך, אצל הזנבנים, הזכר והנקבה הדומיננטיים בקבוצה מנסים למנוע מזנבנים אחרים להזדווג עם בני זוגם.

המצב דומה אצל בני אדם, שמתאמצים ליצור מונופוליזציה על יחסי המין. הצנעת יחסי המין מבטלת את הגירוי המיני של חברי הקבוצה האחרים ומונעת גורם מסוכן אחד לערעור שיתוף הפעולה.

אקרמן מצטטת בספרה ממחקרו של בן מוחא וכותבת שהסתרת חיי המין של הזנבן עשויה להיות דוגמא ליכולת המרשימה של ציפורים לאזן ולכונן יחסים חברתיים על מנת לדאוג לשלום בית ולהבטיח שיתוף פעולה.

מתוך כתבתו של משה גלעד 'ראיתי ציפור רבת שכל'.