השבוע אנו קוראים בפרשה על מתן תורה. בשנים האחרונות מסתמנת מגמה גוברת והולכת מצד ציבורים רחבים ללמוד תורה. אחרי דורות של נתק ממקור החיים של העם היהודי מגיעים יותר ויותר יהודים להכרה כי החיבור לשורשים חיוני לקיומנו, ומכאן השאיפה ללמוד תורה ולהכיר את המקורות.

זו בהחלט מגמה מבורכת, אך כדי שלימוד התורה אכן ירווה את הנפש ויעניק לנו כוח ועוצמה רוחנית, חשוב שהגישה לתורה תהיה נכונה. למרבה הצער יש המשתמשים בשברי ציטטות כדי לטעון שכל אחד וכל אחת יכולים לפרש את התורה כראות עיניהם, ומכאן קל לגלוש לדרך עקלתון.

אחת הסיבות שהתורה ניתנה במדבר, במקום הפקר, היא כדי להנחיל את ההכרה שהתורה שייכת לכול. אין היא נחלת קבוצה כלשהי – כפי שהיה בעמים אחרים, שרק ציבור מסוים היה רשאי לעסוק בדברי החכמה – אלא היא נחלתו של כל יהודי.

ואולם לצד זה חכמינו מעניקים עוד משמעות למתן התורה במדבר, במקום הפקר – "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה". התנאי להשגת התורה הוא שהאדם יבטל את עצמו ואת רצונותיו ויעשה עצמו "כמדבר הפקר" – כדף חלק ונקי שעליו אפשר לבנות את הבניין של התורה.

אנו שומעים לפעמים אמירות בנוסח: "אם רש"י יכול לפרש את התורה, גם אני יכול". מי שמדבר כך נראֶה שלא טעם אפילו מעט מפירושו של רש"י. לוּ היה מתוודע קצת לפירוש זה, לא היה מעלה על דעתו להשמיע אמירה מגוחכת כזאת. פירוש רש"י הוא יצירה גאונית על-פי כל אמת מידה, המשקפת ידע עצום בכל התנ"ך ובמרחבי התורה שבעל-פה.

ראו למשל איך רש"י דן במשמעות הלשונית של מילה או ביטוי ומביא סימוכין מפסוקי תנ"ך אחרים, וכל זה בלי מחשב ובלי מילון או קונקורדנציה. כשצוללים יותר למעמקי פירוש רש"י מגלים עד כמה כל מילה שלו מדויקת ומחושבת ואילו עומקים טמונים בה.

זו הגישה הראויה ללימוד התורה – לבוא אליה בענווה ובצניעות, כילד קטן הנכנס בשערי בית הספר. רק אחרי שהאדם כבר קנה ידע רחב ועמוק במרחבי התורה אפשר לדבר על הצעת חידושים משלו בהבנת דברי התורה. לכן חשוב מאוד ללמוד תורה מפי מורים היודעים להעריך את קדושתה של התורה, והם עצמם ניגשים אליה בענווה ובצניעות. לימוד כזה מרווה את הנפש, מעניק לנו עוצמות רוח, ועל דברי התורה הנלמדים בדרך זו נאמר "כי הם חיינו".

נכתב על ידי הרב שמחה זאיאנץ – צעירי אגודת חב"ד קריית טבעון

www.chabadkt.co.il