הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מה היה החטא העיקרי בסדום ועמורה? איך הוא קשור למצב שמתהווה היום בחברה? מה חשוב לשנות כדי שלא נביא על עצמנו איזו החרבה? על מגמת ההתפתחות שבטבע, ועל הדרגה שאליה האבולוציה מובילה.

אומרים שהמוטו של סדום היה "שלי-שלי, שלך-שלך". אני פה, אתה שם, ואל תתקרב אליי. נקודה. זה בא לידי ביטוי בכך שבסדום היה אסור לעזור לזולת, לתמוך במישהו, להיטיב עם הסביבה.

המדרש מספר: "מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים. אמרה אחת לחברתה: למה פנייך חולניות. אמרה לה: כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות. מה עשתה, מילאה את הכד קמח והחליפו, נטלה זו מה שביד זו. וכיוון שהרגישו בה, נטלו ושרפו אותה" (בראשית רבה מ"ט, ו').

בפשטות, הנערה סיפרה שאין לה מה לאכול, חברתה מילאה את כד המים שלה בקמח והחליפה איתה כדים כדי שלא יראו שהיא עוזרת לה. אבל הסוד התגלה, והנערה המסייעת הוצאה להורג. זו הייתה האווירה בסדום, ולכן היא מסמלת את המקום הכי נורא. אין דבר גרוע יותר מניתוק הקשר בין בני אדם. נתק הוא מצב של מוות, וזה גם נרמז בסיפור על אשת לוט שהפכה לנציב מלח.

משהו מזה אפשר לחוש בכל מערכת יחסים. אם רבים וצועקים, יש סיכוי שאחר כך מתפייסים ומשלימים. הקשר אפילו מעמיק בזכות התגברות על חיכוכים. אבל אם מנתקים מגע בכלל, אין תקווה להתפתחות כלשהי.

במבט רחב, חוסר יחס הוא הרע הגדול ביותר, כיוון שהוא מנוגד למגמת ההתפתחות הכללית של המציאות. למה הכוונה? מערכת הטבע מקושרת בכל פרטיה, זו מערכת גלובלית ואינטגרלית. הטבע כולו נמשך לאיזון, להשלמה הדדית. כך נוצר ומתפתח מארג החיים, כך עובד הגוף שלנו בשיתוף פעולה בין חלקיו השונים. הדומם, הצומח והחי מסונכרנים ומחוברים למנגנון אחד, על ידי כוח הטבע שמפעיל אותם אינסטינקטיבית. רק אנחנו, בני האדם, התפתחנו לרמה של מודעות ואפשרות לבחירה חופשית. הטבע, כביכול, הותיר לנו מרחב פעולה.

בשיא התפתחותנו נגיע להכרה בכך שכולנו חלקים משלם אחד, ונתייחס זה לזה בהתחשבות ובאהבה. אנחנו נתעלה יחד לדרגת קיום חדשה, רוחנית, נצחית, שלמה. מעל מגבלות הזמן, המקום והתנועה. אבל בדרך לשם יש הרבה בירורים לעשות, עלינו ללמוד מהו טוב ומהו רע, מהו שקר ומהי אמת גדולה.

ובחזרה לסדום. האגדה מספרת על "מיטת סדום", מיטה אחת שעליה היו משכיבים את כל האורחים. כאשר היה האורח ארוך מהמיטה, היו מקצצים אותו. וכשהיה קצר ממנה, היו מותחים אותו (סנהדרין ק"ט, ע"ב). כאן בולט העיקרון הסדומי של יישור קו, יצירת אחידות בכוח. כולם חייבים להיות באותן נטיות, באותן דעות, באותן התנהגויות. לא יותר ולא פחות. למה? כדי לא לאפשר מציאות של השלמה בין שונים.

זהו הרס הייחודיות שנתן הטבע לכל אדם, ייחודיות שמאפשרת הפרייה בין כולם. אם בי יש משהו שאין בך, ובך יש דבר-מה שאין בי, אם נתחבר זה לזה נוכל להרוויח שנינו מהמעלות שקיבל כל אחד, נוכל למסור זה לזה ולקבל זה מזה, ליצור בינינו זרימה של חיים. אבל סדום קידשה את הניתוק וההפרדה, ובמובן מסוים יש בזה גם היגיון. כי אם אני מטבעי רע ואתה מטבעך רע, אז אולי עדיף לשמור מרחק.

איך שלא יהיה, לאברהם איש החסד הייתה תפיסת עולם שונה במהותה. אחרי שגילה שכוח אחד פועל בכל הטבע, והבין שגם בין בני האדם צריכה להיווצר אחדות משלימה, הוא גילה את השיטה לתיקון האגואיזם הצר, מה שנקרא יצר הרע. כיום השיטה נלמדת בחכמת הקבלה. אברהם בדק אם אפשר להציל את סדום, אבל לא מצא אפילו עשרה אנשים, הכמות המינימלית לעבודה קבוצתית על חיבור אינטגרלי, שיתאימו למגמת ההתפתחות הכוללת שבבריאה. מכיוון שכך, לא הייתה לסדום זכות קיום והיא נחרבה.

התפתחנו במשך אלפי דורות, הקמנו ציוויליזציה ענפה, העולם מקושר מאוד, התלות ההדדית גוברת ומיום ליום סוגרת אותנו באותה סירה. מי שמנסה להיבדל מהאחרים, מגלה שאי אפשר, כי מכולם הוא מושפע. מוצא חן בעיניו או לא, זאת עובדה. במקביל, האגו הגיע לרמה כה גבוהה, והקשר בין בני אדם נעשה יותר ויותר רע, וזה מסוכן. מאוד. לכולם. כשנכיר בכך שהגענו לנקודת אין מוצא, ומוכרחים לתקן את הרע שבטבע האדם, אז יהיה לנו צורך בחכמת החיבור של אברהם.

• הרב ד"ר מיכאל לייטמן מלמד קבלה בערוץ 139 ב-HOT ובאתר kab.co.il
• למפגש מבוא: 1-700-509-209 או  info@kab.co.il
• לצפייה בתכנים: שלחו את שמכם בווטסאפ ל-051-5108032