פגישתם החמישית של ביבי וטראמפ מלמדת שמערכת היחסים בין השניים היא מיוחדת וכפי הנראה והנשמע לנשיא טראמפ ישנה הערכה רבה למנהיגותו של ראש ממשלת ישראל, עם זאת יתכן שטראמפ מבין שביבי "נוח" יותר במפגש פנים אל פנים ושם הוא יכול למקסם את הישגיו בזירת המזה"ת. בכל מקרה רבים כאן, בצד ההוא של המפה הישראלית, מלגלגים על נסיעותיו התכופות של ביבי לארה"ב ואפילו מייחסים זאת לעובדה שיאיר נמצא שם. המפגש הנוכחי על פיהם נועד ל"חגוג עם הבן את מסיבות הסליבסטר…" או "נסע לנפוש במקום נוח…" או "להתחנן למאמץ חנינה נוסף…". בפועל על הפרק 2 נושאים ביטחוניים כבדי משקל ועוד סוגיות ביטחון מזרח תיכוניות, שהפוטנציאל שלהם חייב להיות מטופל בלו"ז קצר יחסית. הסוגיה הראשונה והדחופה ביותר היא "עזה לאן?" – כאן ביבי מנסה להבהיר לא תהיה התקדמות עד עמידה מלאה בתנאי שלב א והוא השבת כל החטופים לישראל, עדיין החמאס במניפולציות באשר לגופתו של רן גואילי ז"ל. טראמפ רוצה לרוץ קדימה בכדי להתחיל בשלב הקשה יותר מול החמאס והוא פירוז עזה מנשק והעברת "מקל" השליטה לגורמים אחרים בעזה. החודשים האחרונים ביססו את חזרת החמאס לשלטון בעזה, אם בגלל השליטה במקורות הכלכליים ואם בגלל מעשי הזוועה והשלטת הפחד בחזרה לתושבי עזה. טראמפ דוחף להציג תוכניות פיתוח, לגייס משקיעים, צבאות ומדינות שייקחו חלק בסדר החדש שם ומגלה נחישות ללא פשרות רק שלעיתים ניראה כי יש ברעיונותיו נאיביות מסוימת בטח כשמדובר במזה"ת ועוד יותר כשמדובר בארגון טרור ששולט בכלכלת עזה. הסוגיה השנייה היא הטיפול בהתעצמות המואצת של איראן בנשק הרקטי שמאיים על מרכזי הערים הגדולות בישראל והסב נזקים בסבב הלחימה האחרון. ישראל חייבת להבהיר בשנית לאיראן שאיום קיומי על מדינת ישראל הוא בלתי נסבל ויהיה לו מחיר כבד, אך ברור שמהלך שכזה חייב לקבל גיבויי מלא של ארה"ב ואפילו השתתפות פיזית של הצבא האמריקאי כמו בסבב הקודם בכדי להבהיר לאיראנים שמדובר באינטרס רחב עולמי. איראן על אף מצבה הרעוע משקיע את כל הונה, כלכלתה ומשאביה ברצון לנקמה בישראל ובארה"ב ועושה הכל על מנת לשקם את יכולות הפרוקסי ואת היכולות האסטרטגיות התקפיות שלה. כמובן שבמקביל צריך לאפשר לעם האיראני לומר את דברו ואוליי משם תגיע הישועה להרגעת האיום. בין השורות צריך להבין שטראמפ הבהיר שלא רק הגרעין הוא עניינה של ארה"ב בהקשר האיראני. ניראה כי בשני התחומים הללו הדיון בארה"ב יהיה עמוק ויסודי וייתכן שביבי וטראמפ יגיעו ל"דיל" של קח אחד ותן אחד, כלומר יש לך גיבויי למהלך באיראן ומתקדמים בעזה על אף ולמרות או אפילו הפוך, איראן לא מותקפת ולעזה יש אור ירוק למהלכים צבאיים שילחצו על החמאס ומדינות הברית. הסוגיות האחרות הן: סוריה ומצב השליטה הרפוי של השלטון שם, שמאפשר קרקע נוחה לארגוני טרור – דעאש, חיזבאללה ושליחיו לבסס את מעמדם בפריפריה הגאוגרפית של סוריה ומסכן את ישראל בגבולותיה. המצב בלבנון שמלמד על פערים גדולים מאוד ביחס לפירוק החיזבאללה מנשקו וככל שהימים חולפים אנחנו למדים על מערכת יחסים הדוקה בין הצבא הלבנוני לחיזבאללה שמקשה על הוצאה לפועל של יעדי ההסכם. במקרה הזה ישראל ממשיכה לתקוף שם וכנראה האירוע יוביל לנקודת רתיחה בה ישראל תצטרך לבצע מהלך משמעותי יותר כנגד החיזבאללה. תורכיה וניסיונותיה להתבסס במרחב כאימפריה חזקה ואולי החזקה ביותר אחרי הפגיעה באיראן וארדואן רואה בעיניים רק סולטנות והגמוניה סונית ובשם כך הוא אף יכריז על ישראל כאויב. המתח וה"רתיחה" בסוגיה התורכית מעצימים את חוסר הנוחות בין שתי המדינות וגלום בכך פוטנציאל מאיים על המרחב הים תיכוני בכלל בוודאי רגע אחרי הברית המשולשת – ישראל, יוון וקפריסין. כמובן שישנם עוד סוגיות מהות נוספות הקשורות לערב הסעודית, קטאר, האמירויות, מצרים, חות'ים וכדומה.

בכל מקרה בישראל יש לא מעט מלעיזים ומצחקקים על המפגשים הללו ומנסים להקטין את גודל האירוע ואת ההישג של ביבי והגדירו זאת כ"מופע הליקוקים…" וצחקקו על הנראות של ביבי – השיער, העניבה, ההתרגשות וכו, אך אלו כצפוי כבר בקבלת הפנים "חטפו" בוקס לבטן וראו נשיא אמריקאי שמקבל באופן חסר תקדים את ראש ממשלת ישראל ובפעם החמישית הם מלמדים אותנו ובעיקר את אלו של ה"רק לא.." שעור בדיפלומטיה, פוליטיקה עם הרבה טעם מנוגד לכללי הפוליטקלי קורקט שאפשרו "תחמנות" מתמשכת כנגד ישראל, ארה"ב והמערב בכלל. הם לא מסוגלים לשבח את ביבי בהקשר הזה של מערכת יחסים מיוחדת עם ה"בוס" הגדול של העולם וימשיכו לפרשן שכל תכלית הנסיעה היא קידום אסטרטגיית החנינה של ביבי, כנראה שקשה להם לעכל כמו רבים אחרים בעולם, מדוע הוא זוכה בשנה לחמש קבלות פנים מרשימות לכל בר דעת.

ידידיי ורעיי ה"חמוצים" ימשיכו לחפש את ה"מה לא נאמר…" ואת האתנן שיכנס לחשבון הסופי של הביקור, אך בהחלט יש בביקור הזה עוד הצלחה אסטרטגית למדינת ישראל והתיאום עם המעצמה האמריקאית ממצב טוב יותר את ישראל כנגד האיומים הפוטנציאלים בשכונה שלנו. ובנימה ישירה הקשר האישי הזה הוא נכס אסטרטגי לאומי מהמעלה הגבוה ביותר, גם אם לחלק היא לא "מחליקה" בגרון.