אומרים שכשאדם מגיע לשיבה טובה, צריך להודות על הכול ולהיפרד באהבה. להשלים עם לכתו. אבל אני אגלה לכל אלה שאומרים, שבכל גיל, הפרידה היא קשה. המוח אומר אומנם שחיית חיים מאושרים, ארוכים, מלאים אבל הלב מבכה את לכתך.
ואני כלתך. הכלה שנותרה בצל. לא הבת שלך… לא הנכדה…
לקח לי זמן להיפרד ממך. הייתי צריכה להיות בשביל שלומי, הבן שלך וגם בשביל נכדיך. הייתי צריכה להיות חזקה בשבילם.
פעם אחת ויחידה הרשתי לעצמי להתפרק. ברגע הזה כשנכנסו אליך הביתה והכורסא שלך עמדה שם יתומה, בלעדיך. ואתה לא היית שם לקבל את פנינו, לחייך את החיוך הטוב שלך ולומר לי בפעם המי יודע כמה, שהבית מואר וגם הלב שלך מתמלא כשאנחנו מגיעים.

ואני מצטערת שלא שמעת את ילדיך מעלים זיכרונות ילדות. על משחקי הטניס ששיחקתם על הקיר של המקלט, על הבריכה שביליתם בה כל כך הרבה. קופצים או עומדים על הידיים.
על המתח הזה שתלוי בחצר הבית ומסמל עבורם כל כך הרבה ילדות, שבה אתה איתם.
אני מצטערת שלא שמעת איך הם נזכרים כמה עבדת קשה וכשהיית מגיע הביתה, היו עושים לך מסז' מפנק, עד שנרדמת. נזכרים איך כשהתעוררת ביקשת עוד, כי נרדמת לפני שהרגשת שהם כבר עשו לך…
בעיקר חבל לי שלא הספקת לפגוש את כל האנשים שאהבו אותך. אנשים צעירים שהעריצו אותך ואת אהבת האדם שבך. חברים בכל הגילאים, צעירים בגוף וצעירים בנפש, שבאו לנחם את אשתך וילדיך ולבכות את לכתו של איש שהיה סמל עבורם.
לימדת אותם שאימא היא הכי חשובה בעולם ואין דבר שהם למדו טוב יותר מכמה חשוב להתחנף אליה, כדי שהיא לא תספר לך, שהם הרגיזו אותה…
ולמרות שלא שמעת טוב בבגרותך, ידעת לקרוא את מילותינו, להרגיש את שפת גופנו ולהיות אוזן קשבת להרבה מאתנו.
ולמרות שכבר לא היית בשיא כוחך, היית בשבילנו סמל לנחישות, לעוצמה, לכוח.
ולמרות שיצרת משפחה כל כך גדולה, ידעת למצוא מקום בלבך עבור כל אחד מבניה.
תדע שהשארת אחריך שבט מופלא של בנים ובנות, נכדים ונכדות, נינים ונינות וסבתא אחת שהיתה ותהיה תמיד, אהבת חייך. אנחנו מבטיחים לדאוג לה, כמו שאתה דאגת.
ניסן יקר, בן אחד שלי מתחרט שלא שמע ממך מספיק סיפורים על עיראק.
בן אחר שואל מי ילחץ לו עכשיו את היד בצורה שהייתה מיוחדת רק לכם.
נ.ב. אולי תגיד לנו סוף סוף מתי בדיוק נולדת? עד עכשיו מתווכחים פה על גילך, אם לפני עלייתו של המלך ההוא, אם אחרי החורף הגדול, או אולי בכלל חודש אחרי הולדתו של בן הדוד ההוא. כי בעיראק, לא ציינו תאריכים. אנשים חכמים העיראקים האלה, כמו אומרים, הגיל לא חשוב… חשובה הרוח.
נ.ב. 2 חבל שלא זכרתי לבקש ממך שכשלא תהיה כאן, תאמר לשלומי שלא יעביד אותי כל השבעה ויגיד לי, תביאי, תיקחי, תכיני. ככה כל השבעה הוא באבל ולא יכול לקום, אז הוא חוגג את זה שאני בתפקיד…
תדאג להזכיר לו שלכל שבעה יש מוצאי שבעה…

אבא שלו, חמי
אבא שגידל אותו, חמי שקיבל אותי למשפחתו בזרועות פתוחות
יהי זכרך ברוך

שבת טובה חברים, עם חיבוק גדול לאהובים שלכם