שנת הלימודים נפתחת השנה כשהלב חצוי מצד אחד התרגשות, תיק חדש, דף חדש. מצד שני מציאות קשה, משפחות מפונות, יישובים משותקים, ילדים שעדיין לא חזרו לבתיהם, וחטופים שעדיין לא חזרו לחיק משפחותיהם.
אי אפשר לפתוח את השנה בלי להזכיר את המחיר הכבד שמדינת ישראל ממשיכה לשלם מאז 7 באוקטובר. ילדי הדרום והצפון, שפוזרו בין מוסדות חינוך ברחבי הארץ, מגיעים לשולחן הלימודים עם מטען רגשי כבד. עלינו, אנשי ונשות החינוך, מוטלת השנה משימה כפולה גם ללמד – וגם לרפא.
אבל החינוך לא נגמר בכיתה. הוא מתחיל בקהילה. והוא ממשיך במסר שאנחנו כחברה מעבירים של אחדות, ערבות הדדית, אמונה בתקווה.
שנת הלימודים הזו צריכה להיות שנה של שיקום – לא רק תשתיות, אלא גם של אמון, ביטחון, חיבור. שנה של תשומת לב לפרטים הקטנים של החיוך של התלמיד, הדמעה של ההורה, האומץ של המורה.
לצד זאת, יש גם אור. זו לא רק שנה של לימודים, זו שנה של ריפוי.
דווקא עכשיו, נדרשים מאיתנו יותר רגישות, יותר הקשבה – ויותר אמונה.
כי החינוך הוא הדרך של עם ישראל לקום מחדש – מהכאב, מהשבר, מהאובדן – אל עתיד של תקווה, חוסן ותחושת שייכות.
שואה מתרחשת והעולם שותק והכנסת והממשלה שותקים. אנו לא ניתן יותר לנרמל את החיים במדינה הזאת לצד החטופים.
השבוע כשלוויתי את משפחת אנגרסט היקרה בהפגנה בירושלים ומול הממשלה וראש הממשלה ובועדת הביטחון בכנסת שמעתי ורוצה שתשמעו גם אתם טוב טוב ותקראו את מה שענת אנגרסט, אימו של מתן אנגרסט אמרה השבוע בועדת חוץ וביטחון בכנסת: ״מה נושא הדיון היום? על איזה חוק דנים היום פה? על חוק הגיוס? כי הרגע יצאה הודעה לתקשורת שבישיבה סודית – אושר להאריך את השירות הצבאי של מי שכבר משרת. ובו בזמן אתם הולכים לדון פה לפטור מגדרים שלמים מלהתגייס. המדינה הזו בוגדת בצבא. את החייל ה-900 קברנו השבוע. זה ממשיך באנשי המילואים שנקראים כבר לסבב שלישי ורביעי להילחם עכשיו בעיר עזה מעל הראש של הבן שלי. הבן שלי נמצא מתחת למנהרות בעיר עזה. נמרוד ומתן הם חיילים ששרדו את התופת, שיצאו להילחם על המדינה הזאת. היום נשרף רכב בטעות, והבנתי שהולכים לפצות את המשפחה, ואני אפילו מבינה. אבל מתן שלי מחובר למצברים של רכב. נחקר שם בעינויים. ואתם מדברים פה על חוקי ההשתמטות במקום איך להציל אותם. אנחנו מפה יוצאים לכיוון בית ראש הממשלה. אנחנו לא נאפשר לכם ארוחות מפנקות, בזמן שהילדים שלנו הפכו לאור ועצמות. שואה מתרחשת והעולם שותק והכנסת שותקת ואתם שותקים אבל לא עושים כלום. תניח עסקה כוללת ותחזיר כבר את הילדים שלנו הביתה, הם הולכים ונגמרים שם.
אתה הולך להרים כוסית לראש השנה? אותי הכינו שאני הולכת לשבת בשולחן החג עם כיסא צהוב.
אני אשב בשולחן החג עם כיסא צהוב? ואתה תתענג על מנת דגים.
זו כנסת ישראל שמפקירה את הלוחמים שלה. מתן שלי פצוע קשה שם, יש פה הלומי קרב, יש פה אימהות ללוחמים. אנחנו הולכים לשים לזה סוף. לא תהיה במדינה יותר שגרת חטופים שנרמלתם, שהרגלתם אותנו. היום זה נגמר״.
הכותב יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מרצה ומורה לתקשורת ולשעבר חבר מועצת קרית טבעון.