מאמר דעה מאת אמנון אשל אסולין

עליית השר בן גביר למתחם הר הבית היא בבחינת "אצבע משולשת" לעולם בכלל ולערבי מוסלמי בפרט ואו ניסיון להפגין ריבונות ישראלית?. איתמר שלום אתה שר בכיר בממשלת ישראל, אתה חבר קבינט, "צבוט" את עצמך שם אתה יושב ובהתאמה גודל האחריות שעל כתפיך הוא כזה שמחייב אי יצירת פרובקציות. אם רצית להפגין משילות מהי?, אז בטוח שזה לא המקום ובודאי גם לא העיתוי, תחת אחריותך כעת מרחבי פעולה רבים שהציבור "צמא" למשילות בהם ואף סימנת אותם במהלך קמפיין הבחירות והר הבית לא היה בראש סדר העדיפות. במידה מסויימת מהלך שכזה יכול ל"משוך את השטיח" לפעולות משילות חיוניות שתנקוט בעתיד. ישנן ציפיות רבות בקרב הציבור להשבת הסדר והביטחון הציבורי, בהתאמה התעקשת על שינויי חקיקה שיאפשרו לך סמכויות ובעתיד אתה מתכוון לפעול לחקיקת ענישה משמעותית יותר, אך הציבור לא התכוון לכאלו מופעי ראווה מתוקשרים, שבמידה רבה מסכנים יציבות ואף חיי אדם. ברור שמול החמאס והפלגים הקיצוניים לא צריך ל"התקפל", אך הר הבית הוא מקום לנהוג ברגישות יתר ולא לעורר את העולם כולו. בעקבות עלייתו של השר העולם מגנה, שגרירים נקראים לשיחות וביבי דוחה את ביקורו באמיריות.  המצער הוא שהמהלך הזה משרת אינטרס פלשתיני ואפילו של ערביי ארץ ישראל יותר מאשר הוא משרת את האינטרס שלך, של הממשלה החדשה ושל הציבור הרחב. ביבי – ראש הממשלה מתוקף ניסיונו הפוליטי והבנתו הרחבה בפוטנציאל שיכול אירוע כזה לא הפעיל את שיקול הדעת הסביר ואת ניסיונו בכדי למנוע "מצעד ראווה" שכזה. זה מסוג האירועים שלא השיקול הביטחוני הצר, יכול או לא יכול על פי הערכת מצב שב"כ/משטרה, היה צריך להכריע אלא השיקול הגיאו פוליטי וההשלכות היו צריכים לקבוע ואת השיקול הזה יכול לעשות רק הדרג הפוליטי, הקבינט וראש הממשלה. לא מן הנמנע שביבי הבין לעומק את ההשלכות של האירוע ודווקא ממקום של פגיעה בבן גביר, החלשתו ואפילו הותרת ה"דלת פתוחה" לשותפים פוטנציאלים עתידיים הובילו אותו במתן הלגיטימציה למהלך חסר אחריות שכזה. שרים וחברי כנסת בעבר עלו להר הבית וזה בסדר, חשוב ונכון, אך אפשר היה לעשות זאת עם קצת פחות רעש, יחצנות וטיק טוק. חששות רבות ישנם בקרב הציבור מדרכה של הממשלה שרק התחילה את דרכה והמעשה הזה ציבורית רק העלה את רמת המתח והחשש לקראת הפעולות הבאות של הממשלה החדשה. ההנחה היא שהאירוע הזה יגרור תגובות עולמיות ואזוריות, שחלקן כבר מתממשות ונאחל שאלו לא יביאו לסבב אלימות שיפגע בנפש בישראל.

עם ובלי קשר ברור לכל שמשהו משמעותי קורה במרחב שבין איראן לטהרן ובין איראן לדמשקן. התקיפות בסוריה בשבועות האחרונים על ידי מטוסים מלמדים שמשהו משמעותי קורה שם ונעשה מאמץ על ידי ה"תוקפים" לא לאפשר ביסוס איראני במרחב הזה. ברור שהתקשורת הבינלאומית מדווחת על אירועים ועל תקיפות, אבל לא ברורה התמונה לגבי ההצלחות האיראניות במרחב ועל עומק התשתית שכבר נבנו ומבוססות במרחב. לעיתים נוחה אי הידיעה, אך בהחלט היקף הפעילות מטריד ומעורר שאלות רבות. טוב עשתה בריטניה שהכריזה על משמרות המהפכה כארגון טרור, אך התיק האיראני חייב לקבל טיפול יותר ממוקד על ידי בעלי הכוח העולמיים. בתוך כך ועל אף חוסר הידיעה על הנעשה ב"מהפכה השקטה" באיראן ברור ששם מתנהלת מערכה דרמטית שמעררת את היציבות השלטונית. לא ניראה שהעולם מתעניין שם בסוגיות של זכויות האדם ומעשי זוועה, אגב בסוריה ישנה הערכה שיותר ממיליון איש קיפחו את חייהם ולרוב העולם ראה ושתק, וגם פה העולם רואה, יודע ובוחר לא לפעול ואפילו לא בכינוס של איזה תת ועדה לעינייני "כלום" באום. המחאה מדובררת באופן מעורפל לחלוטין ומדי פעם זורם מידע זניח. תיק איראן הוא כבד מאוד הן בהיבטי הפנים האיראנים וחיסול כל אפשרות של מחאה באופן אגרסיבי תוך רמיסת כל זכות אנושית והן בהיבטי החוץ וההשפעה על היציבות הביטחונית האיזורית והעולמית לרבות אספקת ציוד הלחימה לרוסיה במלחמה באוקראינה וסיפורי הגרעין האיראני.

ידידיי ורעיי "סוף מעשה במחשבה תחילה"  ומעשהו של איתמר לא מבטא הבנה עמוקה על ההשלכות, יתכן שביבי כן חישב את הסוף. נכון יהיה שריכוז המאמץ והכוח הלאומי יהיה בהקשר של "תיק איראן" ופחות בפרובקציות שמעררות את ביטחון העם.