ביום ראשון אחר הצהרים קיבלתי טלפון שאמר "לילו מבקש להיפרד מכולם, אז תגיע!".

התייצבתי יחד עם סיו ונפגשנו שם כולם – רחל אחותי הגדולה – רעייתך שהיתה כל עולמך, הילדים – גיא, איל, שני ואורי, הנכדים, שהם השלמות של רחל ושלך, האחים, הגיסים, הדודים וחברים טובים. בזה אחר זה חיבקת את כולם וברכת במיטב הברכות והחיוכים למרות ייסוריך. מבטך היה כזה שאומר אל דאגה אני ימשיך הלאה ובכל הכוח אמשיך לפזר טוב לב, ענווה, אופטימיות, חיוכים, ברכות ושאר הסגולות המיוחדות שבך לילו היקר.

רגע השיא בעיניי היה כאשר ביקשת "תשימו בטלויזיה איזה שיר טוב!", נכדך האהוב שאל אותך  , "סבא איזה שיר?" וענית נחרצות "לא תנצחו אותי של יהורם גאון!". עמדנו רובנו סביב מיטתך ושרנו עם קולותיך האחרונים, "לא, לא, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כל כך מהר…"   ואחרי כן שירו של אריק לביא – "זה קורה שהדרך מתמשכת… יש ללכת ללכת…".   כולנו דמענו ובכינו ואתה היחידי שחייכת את החיוך האופטימי שלך שיש לומר הפסטורלי המיוחד של לילו. יצאתי החוצה לחצר בחוסר יכולת להפסיק את הבכי, אך יחד עם זאת זה היה רגע מיוחד ושירי הפרידה שבחרת זיקקו עבור כולנו את מורשתך העוצמתית וסיפרו בשירה את הלילו שבך. יצאתי משם בהבנה שאתה נפרד , אבל לא נכנע, אלא ממשיך הלאה בכל הכוח לפזר משהו מהמיוחדות הזו במקומות חדשים ביקום.

לילו היקר לנו הגיסים היית כאח גדול, זה שתמיד הקשיב, ייעץ, עזר, בנה ועשה הכל בכדי שנהייה מאושרים וואוו כמה אושר הענקת לנו! אמא ואבא – סימי ושלמה ז"ל קראו לך "לילו אה בניניי" ותמיד פנו אליך במילים "נאבי באשק" ולנו זה היה ברור יותר מכל דבר אחר. תמיד עזרת להם, בנית להם, תיקנת להם והובלת אותם. הם היו לך כהורים ואתה להם כבן וברוב המקרים זכית להיות הבן המועדף וכולנו היינו גאים בכך.

לילו כולנו ראינו איך רחל היתה הזרקור של חייך, היא היתה כל עולמך והענקת לה את מלוא הכבוד וההדר. יחד בניתם קן משפחתי תוסס, מיוחד, ערכי, מחונך והפירות עסיסיים ומלאי אנרגיות ועשיה משובחת  בהתאמה גם הדור השני – הנכדים הרבו לכם נחת ואהבת את כולם ללא פשרות והבדלות. הנכדים עם הזמן הפכו להיות כל עולמך והיינו מרותקים לכל סיפור, תמונה וגאווה שדאגת להעביר לנו.

גם בשכונת הגפן יחד עם משפחתך המיוחדת – משפחת גזיאל עם אבא פפה ואמא ממה, האחים והאחיות, הייתם למשפחה מיוחדת ששמרה בקנאות על ענווה, צניעות ודרך ארץ מיוחדת שדאגה קודם לזולת.

כשהייתי קצין צעיר בתחילת תפקיד מ"פ פגשתי אותך בחושנייה – רמת הגולן בשירות המילואים האחרון שלך וזה היה בגיל התנדבות, כי אהבת את המדינה הזאת והרגשת צורך לתת לה בשליחות. אמרתי לי אז "מימון תשמע ללילו אל תתפשר לעולם על איכות ותדע אין קיצורי דרך בחיים, לעולם הזול הוא הרבה יותר יקר" אמרת זאת כי הסמל – הרס"פ, שהיה איתי לקח אמצעים לא מושלמים ולקחת אותי ולימדת אותי מה זה מושלם בלי הנחות. זה היה המוטו שלך בחיים ניסיתי ליישם זאת לאורך כל שירותי וחייב להודות זה קשה ולך זה היה תו תקן לחיים.

רחל, גיא, איל, שני ואורי המורשת של לילו היא משימתכם הברורה ואין ספק שתובילו זאת בגאווה. הוא הותיר אחריו משפחה שכולה נחת, אהבה, שלמות ונתינה וכמו שקבע אל תתפשרו בזה לעולם!

מן השמיים תנוחמו ושלא תדעו צער ודאבה עוד!

יהי זכרו ברוך לעד!