פרשנים לדורותיהם ניסו להסביר את מפקד חצי השקל שבראש פרשתנו: כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַ-ה', בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה חדשות
- להשיב דברים להקשרם – הרב אמנון ריבק, רב קהילת 'מעלות טבעון', על פרשת כי תשא
כולם בחרו לפרש 'כִּי תִשָּׂא' במשמעות 'כשתספור'. משונה בפני עצמו, אבל מדוע נדרש מפקד? ועל מה מתחייב כופר-נפש? על איזו מגפה נאמר וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף? רש"י, ורבים בעקבותיו, העלה את הפירוש "שהמניין שולט בו עין הרע" – עצם המניין הוא מסוכן, ומכאן המנהג שלא סופרים את בני ישראל ישירות, אלא באמצעות חצאי שקלים, טלאים (כל אחד מביא טלה) שברי חרסים ועוד. רבנו בחיי הוסיף כי "אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין", והמלבי"ם הסביר כי "…כשהם כולם כאיש אחד זכות הרבים גדול מאד, אבל כשמונים אותם, שאז מפרידים כל איש בפני עצמו, .. ואז ישלוט בהם הנגף". מוזר, שהרי דווקא התייצבותם למפקד מאחדת אותם. ומוזר גם לנוכח מפקדים לא מעטים במקרא שנעשים ישירות, בלי חפצים מתווכים.
ורבים תהו על מקומה של פרשת כי תשא, ומדוע מוזכרים הכיור והבשמים והקטורת לאחר סיום תיאור בניית המשכן בפרשת תצווה. אבל לא מצאתי עדיין מי שהציע להזיז את מפקד חצי השקל אל מה שנראה לי כמקומו הטבעי, מיד לאחר עניין עגל הזהב שהוא העניין העיקרי בפרשתנו. כשמחזירים את המפקד למקומו הנכון, הכול מסתדר:
משה יורד מההר, העם חוגג סביב העגל, הוא זורק את הלוחות, קורא ללוויים ואלה מתחילים להרוג במחנה, ואז הוא אוסף את כולם ואומר: "אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-ה', אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם". והוא מתייצב מול אלוהים לסנגר על העם: "וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן–מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" וה' עונה לו "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" ואז לסיום "וַיִּגֹּף ה' אֶת-הָעָם, עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן."
ושימו לב איך כל המלים המודגשות שלמעלה, חוזרות בפסוק הזה, כשמזיזים את כל המפקד מתחילת הפרשה אל מקומו החדש, ואיך הכול מסתדר מאליו כשחצי השקל הוא באמת כופר על מעשה העגל:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַ-ה' בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.
אוי, כמה מתוק הרגע הזה, כשכל החלקים בפאזל נופלים למקומם. וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ.
גכעגכעיכיגעכגעגגדכדלסבךלהךלדגךלךסבהךף
דג
כתיבת תגובה