לא רחוק היום בו ניצולי השואה לא יחיו ביננו, על כן באחריותנו להמשיך ולהנציח את הזיכרון בשמם, עבורם ולמען הדורות הבאים. לזכור ולא לשכוח ! השבוע חברת חשמל אירחה את צבי בלשן, תושב רמת טבעון, במסגרת זיכרון בסלון, בו השתתפו כ- 600 עובדים. צבי סיפר על אביו ,יעקב בלשן, שורד שואה וציוני נלהב אשר נפטר […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה תרבות
- כעת תורי לספר: דור שני לשורד השואה, יעקב בלשן
לא רחוק היום בו ניצולי השואה לא יחיו ביננו, על כן באחריותנו להמשיך ולהנציח את הזיכרון בשמם, עבורם ולמען הדורות הבאים. לזכור ולא לשכוח !
השבוע חברת חשמל אירחה את צבי בלשן, תושב רמת טבעון, במסגרת זיכרון בסלון, בו השתתפו כ- 600 עובדים.
צבי סיפר על אביו ,יעקב בלשן, שורד שואה וציוני נלהב אשר נפטר ונטמן בקרית טבעון לפני חודש בגיל 97.5.
יעקב הצליח לשרוד את מחנות ההשמדה, מהקשים והאכזריים בתולדות האנושות :
אושוויץ, דירנפורט (Dyhrenfurt), פינפטייכן Funftaichen, ויסטינגסדורף וברגן-בלזן מגיל צעיר ועד יומו האחרון לחם לחיים.
יעקב נולד בשם ארווין בלובשטיין בעיירה פסטורלית בשם סייעליש שבהרי הקרפטים, במשולש הגבולות של צ'כוסלוקיה, הונגריה, רומניה ואוקריאנה. הכפר עבר משליטת הצ'כים לשליטת ההונגרים ומאוחר יותר האוקראינים, שנתנו לו את השם וינוגרדיב.
בגלל מיקום הכפר סעליש והשינויים הגיאופוליטיים באזור, אבא דיבר שוטף שפות רבות: יידיש, שפת אימו והשפה שדיברו ב'חדר', צ'כית והונגרית, שפות שדיברו בבית הספר הממלכתי, שוודית, שפה אותה למד בשבע השנים במהלכן החלים בבית חולים במאלמה – שוודיה, אנגלית ועברית.
עד אביב 1944 החיים של היהודים בעיירה היו שלווים ולמעשה, לא הרגישו באימת המלחמה שזה מכבר סערה בחלקים אחרים של אירופה.
לאחר חג הפסח, באפריל 1944 התערערה שלוות היהודים בעיירה, בה הם היוו יותר מ30% מ– 5,000 תושביה.
תחילה, אולצו היהודים להיכנס לגטו שהוקם בעיירה ובהמשך אולצו לצעוד עד לתחנת הרכבת המקומית, ממנה פונו ברכבות משא לאושוויץ.
יעקב בלשן כתב ספר אוטוביוגרפיה בשם "הלוחם לחיים" ובו כתב בין השאר:
"מן הגטו בסעליש הועלינו על רכבות משא אל מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו,
והחל מסע ההישרדות האישי שלי במחנות הריכוז. טולטלתי בדרכים בין
המחנות בגופי ובנפשי, אך מעולם לא איבדתי תקווה והאמנתי שאשרוד.
הייתי ער לכל הזדמנות להגדיל את מאגרי המזון הדלים שקיבלנו, האומץ
והתושייה עלו לי לא פעם במכות עד זוב דם, אך האוכל שהשגתי סייע לי
לשמור על כוחותיי גם בימים הקשים שנכונו לי. הרצון לחיות פעם בי במלוא
עוזו ולא נתן לי לקרוס. בכל מקום חדש שהגעתי אליו חיפשתי אוכל ודרכי
מילוט. באותם ימים יצר ההישרדות והנקמה הניע אותי בדרכי והיה חזק מכל
ידי הרשעים שניסו להכניעני. אבל במבט לאחור, העשייה המתמדת והחיפוש
אחר החופש שמרו עליי בחיים".
בנו, צבי בלשן, מספר:
"בגלל סיפור החיים המדהים של אבא, שהיה שורד בכל רמ"ח איבריו, רבים הביעו התעניינות במפגש ולכן הוחלט להעבירו בזום אליו התחברו כ-600 עובדי חברת החשמל.
אבא הדגיש כי אחרי ששרד את מחנות הריכוז הקשים ואת תקופת ההחלמה הממושכת בבית חולים בשוודיה, במהלכה היה קרוב מאוד לסיים את חייו, יכול היה בקלות לעבור לגור בארצות הברית (הייתה לו בת זוג אחת לפחות שהייתה מעוניינת בכך), באנגליה או באוסטרליה, לשם בחרו לעבור אחיו.
אבא בחר בדרך הקשה והגיע לארץ באוניית המעפילים 'ארצה'. כאן, בדם יזע ולא מעט מהמורות שיקם את חייו, ובנה את עצמו ואת המשפחה כולה בישראל.
זה הניצחון של אבא !
אני מניח שבארצות הברית או באוסטרליה החיים היו קלים יותר ועם זאת, במבחן השנים, אין ספק שהוא עשה את ההחלטה הנכונה.
השואה לימדה אותנו שגורל משותף אחד לכולנו. המסר שאבא הקפיד להטמיע בנו הוא מסר של אחדות ותקווה. למרות כל מה שעבר היה אבא אדם שמח. הוא העביר לנו, צאצאיו, את השמחה כדרך חיים.
אני רואה חובה לספר את הסיפור של אבא לדורות הבאים, לחשוף את מה שעבר, כדי שכולנו נדע להעריך את המתנה היקרה מכל שקיבלנו: החיים".
ספר אוטוביוגרפיי שפרסם יעקב בלשן
תליונים שיעקב בלשן יצר במחנות העבודה וסחר בהם בתמורה למנת מרק או מזון
כתיבת תגובה