מאת חנן זיסו

המציאות הבלתי אפשרית של החיים בישראל מביאה לפתחנו אין סוף אתגרים. אמירתו המפורסמת של רבין כי נילחם בטרור כאילו אין שלום ונעשה שלום כאילו אין טרור, ביטאה את המורכבות של החיים בישראל.
לפתחנו מונחים שאלות ואתגרים מדי יום ושבוע, כזה היה ביקורה של השרה סילמן בטבעון שבוע שעבר. מחד, מייצגת ממשלה שאיבדה כל מצפון ורסן ומאידך, מייצגת משרד ממשלתי חשוב שתקציביו ופעולותיו קובעים במידה רבה את איכות חיינו.
החרמה היא המהלך הקל של כל מי שנושא בתפקיד ציבורי, אך כדמוקרט אני מכיר בממשלה הנבחרת שנבחרה כחוק ובלית ברירה אנו פועלים מול משרדי הממשלה השונים כדי להשיג מטרות ותקציבים למען טבעון ותושביה יחד עם שמוליק שמחון חבר המועצה ובשיתוף פעולה מלא עם ראש המועצה עידו גרינבלום ועם תושבים יקרים איכפתיים אחרים ונוספים שהשתתפו גם כן בפגישה.
אין לנו ממשלה אחרת, אין תקציב מדינה אחר. הכעס על ההשתתפות בביקור השרה מובן לי, הגיע אלי מחבריי הטובים ביותר למאבק המשותף שאנו מנהלים למען דמוקרטיה, שיוון וצדק. מבין אותם, לא כועס על הביקורת, לא דוחה אותה, מקבל בהבנה כנה. אך האם הכעס שיש בנו על התנהלות הממשלה מאפשר לנו את הפריבלגיה לוותר על עבודה בין שלטון מקומי למשרדי ממשלה? לדעתי, אין לנו את היכולת הזו. לא נרצה שזה יקרה מול כל ממשלה נבחרת ולא משנה מי אלו שנבחרו ומי נמצא באופוזיציה הכועסת.
באותה מידה יכולנו לכעוס על מנהיגי כל מפלגות המרכז והשמאל שנתנו מעטפת הגנה לממשלה כדי לקדם את עסקת החטופים. החרמה הייתה משאירה אותם בעזה נתונים לגחמות בן גביר וחבריו.
אותו שיתוף פעולה ראינו בין שלל חברי כנסת שקידמו יחד לפני שבועיים הצעת חוק להקמת שדה תעופה בנגב והרחק מעמק יזרעאל. החרמה הייתה מביאה עלינו שדה תעופה שהיה הורס את טבעון שלנו והעמק למרגולתיו אנו חיים.
אז המציאות מורכבת כאן בישראל. נמשיך להידרש להחלטות קשות, אך ברור שהמאבק המשותף שלנו במהלכי הממשלה הכושלת בתולדות המדינה ימשיך במלוא כוחו.
אני כיועץ תקשורת וחבר פעיל במפלגת הדמוקרטים וכתב עיתון מרכז העינינים, פעיל חברתי וציבורי שנים רבות למען תושבי קרית טבעון והציבור ואיש מפלגת העבודה כיום הדמוקרטים כבר למעלה מ 40 שנה ומנהל ומרכז את פעילות מפלגת העבודה והדמוקרטים כיום בטבעון ובעמק יזרעאל כולו כבר למעלה מ 20 שנה ובכל מערכות הבחירות האחרונות.
אנחנו בימים סוערים והרבה דברים הם יותר על הקצה. הבנתי כאמור שרבים מכם ראיתם את הכתבה שבה אני אמנם מצולם עם עידית סילמן בפגישה אצלנו בטבעון.
חשוב לי להבהיר שנקלעתי לפגישה הזו בדקה ה-90 מתוקף תפקידי והתנדבותי המלאה לא בשכר וללא שקל אחד במועצה המקומית אצלנו בטבעון ועוד כחבר מועצה וכחבר ועדת איכות הסביבה במועצה במיל.
כמו כן חשוב לי להבהיר שהייתי שם אך ורק על מנת לקדם את האינטרסים הסביבתיים של טבעון ושל העמק כולו שתמיד סבלו מחוסרים.
ובנימה אישית אני מתנדב במטה משפחות החטופים ובמטה התקשורת של המטה מהיום הראשון שפתחנו אותו ופועל ללא לאות למען החזרת החטופים ואני מלווה וכל משפחתי בצמוד את חבריי הקרובים שנהפכו כבר ממש למשפחה משפחת מתן אנגרסט החייל החטוף בעזה כבר 487 ימים ועושים הכל למען מתן ומשפחתו היקרה בכל מקום ומקום ובכל פינה בארץ הזו שלנו. אני ואנו כולנו שמחים ומאושרים על חזרתו של קיט סיגל שחלק ממשפחתו משפחת בראון גרה אצלנו בטבעון ונאבקנו גם להחזרתו יחד עם כל החטופים מידי יום אצלנו בצומת טבעון ובכל מקום בארץ עד היום וממשיכים ושמחים על חזרתם של כולם ואנו ממשיכים להאבק עד שהחטוף האחרון יחזור עלינו ואתם מוזמנים לכיכר החטופים גם השבת להילחם עד שובו הביתה של החטוף האחרון.
אני מדגיש שכל המאבקים שלנו יחד הם למעשה מאבק אחד על מדינת מופת יהודית דמוקרטית ולא קנאית קיצונית.
מדינה יהודית דמוקרטית
מחזירה חטופים
מקימה ועדת חקירה ממלכתית
מקיימת שוויון בנטל
מאחדת את אזרחיה
ומטפלת במפונים. ואנחנו ממשיכים להאבק עד החטוף האחרון, לא מאפשרים לקיצוניים לטרפד את המשך העסקה.
רק עם שובם של כל החטופים נוכל להתחיל את תהליך השיקום.
בואו כולנו נמשיך וכי רק יחד ננצח! בשורות טובות.