מאת עו"ד ונוטריון, עידן גרושקובסקי

הכל מכירים את שירה של נעמי שמר (השבוע מלאו 18 שנים ללכתה) –  "הכל אני יכול בחופש הגדול" – המרמז על חופשת הקיץ הזכורה לטוב. נזכרנו בשיר מתוק זה, עת נוכחנו, כי אנו יכולים לסיים ויכוחים קשים בין יריבים מרים, אם יש נכונות להתגמש. בקצרה, שים עשר אחים התווכחו מרות, באמצעותנו, במשך קרוב לעשור, עם אח מס' 13, לגבי עזבון גדול, בן עשרות מליונים, שהותירה אחותם – אחות מס' 14, שנפטרה ערירית. לפי החוק היבש – בהעדר צוואה – לכאורה, חלקה של האחות אמור להתחלק בין כל האחרים, באופן שווה, שכן אין לה יורשים. עם זאת, אותו אח, שבינתיים נפטר (ואשתו המשיכה במקומו), טען טענה יצירתית: לשיטתו, בשל היותו "אח על מלא" של המנוחה, בניגוד ל-12 האחרים, שהיו אחים למחצה (מאותו אב אך לא מאותה אם) – מגיע ל חלק גדול יותר מעזבון האחות מס' 14.

מענין לציין שחוק הירושה שותק בענין זה (לאקונה), וגם בפסיקת העליון לא מצאנו פתרון ברור. בלית ברירה, פנינו למקורות אחרים, רחוקים, והגענו עד לרמב"ם, ל"שולחן ערוך", ואפילו לפסיקה מארצות העולם. הבעיה היתה, שתמיד נתקלנו בחילוקי דיעות אצל כל גורם אליו הגענו… למרות שרוב הדיעות נטו להעדיף חלוקה שיוויונית במקרה כזה, בעיקר על רקע הקשר הטוב בין כל 14 האחים, במשך עשרות רבות של שנים, ללא כל הבדל.

הקושי המשפטי ולחץ (מבורך) של ביהמ"ש (ושלנו) – הביא לאחרונה את האחים לסיים את הסאגה באותה חלוקה שיויונית, עם העברה של סכום קטן נוסף לאלמנת אח מס' 13. סוכם גם על הקמת יד לזכר המנוחה, לציון הפיוס הגדול.  

נאחל קיץ שקט וקריר ללא מריבות ביו אחים, ובכלל.