הפסקות האש בהתאם להסכמים שנחתמו בין ישראל לחמאס באמצעות המתווכות ובין ישראל לחיזבאללה באמצעות לבנון בינתיים מחזיקות מעמד, אך ניכר כי ה"בעבוע" במי המזרח התיכון מוביל לנקודות רתיחה משמעותיות שמסכנות את מימוש ההסכמים בהמשך. בינתיים צה"ל התפנה לטפל טיפול יסודי יותר בזירת יהודה ושומרון ובמהלך השבועות האחרונים רצף המבצעים מביא לכך שכמות העצורים, המחוסלים וההרס […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- החלטות בחדר הסגלגל!

הפסקות האש בהתאם להסכמים שנחתמו בין ישראל לחמאס באמצעות המתווכות ובין ישראל לחיזבאללה באמצעות לבנון בינתיים מחזיקות מעמד, אך ניכר כי ה"בעבוע" במי המזרח התיכון מוביל לנקודות רתיחה משמעותיות שמסכנות את מימוש ההסכמים בהמשך. בינתיים צה"ל התפנה לטפל טיפול יסודי יותר בזירת יהודה ושומרון ובמהלך השבועות האחרונים רצף המבצעים מביא לכך שכמות העצורים, המחוסלים וההרס לתשתיות הולך וגובר וברור שישנה נחישות ישראלית ל"קפד" את ראש האיום הזה ולהביא עד פירוק התשתית שנבנתה במרחב. כך שרמת העצימות בלחימה עפ"י שהתרגלנו אליה בשנה האחרונה אכן במגמת ירידה, אך מגמה זו לא בהכרח מעידה על סיום הפרק הלחימתי הנוכחי. ככל שהזמן עובר מתגלה איום משמעותי מאוד ביהודה ושומרון שהמחשבה על החיבור בינו ובין החמאס או אפילו החיזבאללה בלבנון מעלה שאלות קשות מאוד על הביטחון שלנו ויותר על תפיסת הביטחון וקריסתה. מדינת ישראל שרדה את ה – 7/10 ואת הימים והחודשים שאחרי, אך ברור לכל שאנו בתקופה מורכבת בה נצטרך ל"עצב" מחדש את האיומים, הסיכונים, ההגנה, והסובלנות הלאומית לפעולות שאת חלקן ראינו באופן ברור. בכל מקרה עדיין המוטיבציה של האויבים סביבנו, על אף המהלומות שלנו לא נפגעה ובחלק אף רואים שהיא התחזקה. איראן בעמדות המתנה, אומנם מוכה וחבולה על כך שציר הפרוקסי שבנתה התפוגג לה וחבולה עוד יותר מההתקפה הממוקדת שחיל האויר הישראלי הנחית על מערך הגנת הנ"מ ועל מפעלים רגישים, אך אלו לא מסירים את המוטיבציה של איראן מהמשך תכנון ופיתוח נשק שיאיים על מדינת ישראל בהשמדה. סוריה עדיין ברעשי המשך לשינויים הטקטוניים שקרו שם ולא ברור לעת עתה לאן פניהם של מנהיגי המהפכה בסוריה בתקופה הקרובה ועוד יותר בזו הרחוקה. ראינו איך מנהיג המהפכה שם – א-שרע תופס ביטחון ודורש מהרוסים בתקיפות את החזרת אסד אחרת עתידם של בסיסי רוסיה אינו ברור. בלבנון מזהים מגמה לא ברורה של מאבק "חרישי" בין צבא לבנון אל מול החיזבאללה. לא ברור אם המאבק הוא אמיתי וכן בכדי להשיב את הריבונות לריבון או שזהו מאבק שכל תכליתו לדחוק בצבא הישראלי לעזוב את שטחי לבנון. על כל פנים הסיכויים למאבק אלים בין החיזבאללה לצבא לבנון הולך וגדל ובאמת זאת האופציה היחידה שמאפשרת את החזרת לבנון ללבנונים. החמאס בעזה מראה בצורה ברורה את שליטתו בנעשה ומקפיד לעשות הפגנות נוכחות, שלא מותירות ספק לגבי שליטתו הצבאית כמו גם ההפקה והבימויי של טקסי שחרור החטופים מראים עד כמה האכזריות וה"משחק" בעצבים של הצד השני ממשיכים להיות כלי טרוריסטי חסר כל רצון לשינויי. בכל מקרה גם אם אנו בתקופה השקטה ביותר מאז פרוץ המלחמה הרב זירתית הזו, אסור לנו להתבלבל וחייבים להבין כי הפוטנציאל לחזרה ללחימה בעצימות גבוהה הוא גדול יותר מזה שיביא להכרזה על סיומה.
בתוך כל אל בנימין נתניהו – ראש ממשלת ישראל זכה השבוע להזמנה לפגישה עם נשיא ארה"ב החדש – דונלנד טראמפ ולמעשה הוא המנהיג הזר הראשון שהנשיא יפגוש באופן רישמי בבית הלבן. מצד אחד ניראה כי מערכת היחסים בין הבית הלבן לבלפור נמצאת בפיתחו של שינויי מרענן ומעודד, אך מצד שני מאוד לא ברור מה הולך טראמפ לומר לנתניהו ובאיזה תקיפות זה הולך להיות. טראמפ נחוש לבצע שינויים יסודיים בארה"ב ובמדיניות החוץ האמריקאית הכוללת והרחבה והוא ידרוש מנתניהו לא להפריע לו ובמידה מסוימת לאכול כמה "צפרדעים" גם אם האחרון הצהיר עליהם כלא קבילים. יחד עם הרבה הצהרות, שינויי גישה, הברקות, סיסמאות ועוד ברור הוא שטראמפ מגיע נחוש למשרד הסגלגל והוא לא יתן לאף אחד ל"קלקל" לו את האסרטיביות שבנחישות. הביקור יהיה רישמי, יהיה מחוייך, עם "מתנות" (אין מתנות חינם), עם פצצות כבדות, מתוחכמות והרסניות, יהיה מלא בגינונים ואפילו שרה תתקבל עם פרחים, אך כל אלו לא יהיו העדות לתקיפות הדרישות של הנשיא.
בתוך אלה וגם אלה ניראה כי בימים האחרונים ישנה סבירות שעולה ומתעצמת על יכולת שרידות הקואליציה וזאת בשל חוק הגיוס שמגיע ל"צומת" קריטית וכזו שתחייב הכרעות לכאן או לכאן בלי מריחות. דרעי איים והניח מסגרת ללוח זמנים מאוד ברורה ומוגדרת שמחייבת החלטה ,אחרת לא יהיה תקציב למדינה. סמוטריץ מנגד עלה להתקפה משלו והסביר אין מצב בו אין תקציב בזמן מלחמה ועוד יותר דרש וטען על חשיבות גיוס החרדים בעת הזו ומבחינתו אין יכולת סבירה לחוק הגיוס במתכונתו הנוכחית מה שמלמד על פער בלכידות הקואליציה. עם תיאום או בלי תיאום השבוע בהופעתו הראשונה בכנסת של ראש אכ"א הנכנס, חבר המטכ"ל – האלוף דדו בר כליפא יצא זה להתקפה "פוליטית", אוליי בחוסר תשומת לב או שמא בתמימות על הקואליציה והבהיר במילים ברורות את הבנתו הצבאית לאומית, אך במידה רבה את חוסר הבנתו הפוליטי. – "אני קברתי מאות חיילים במלחמה הזו ורבים מהם בתחילתה ואני אומר לכם שתחת ההבנה של המשימות הצפויות לצה"ל חסרים לנו בין 5000 ל – 10000 לוחמים ואותם אפשר להביא מקרב החרדים ולכך צה"ל נערך בהשקעה של משאבים רבים…". האם אמירותיו מקובלות על כ"ץ וביבי או אלו מתואמות עם סמוטריץ לא ברור, אך בהחלט ברור שהם מסוג האמירות התמימות שהסיכוי שהם מקצרים את ימי הממשלה גבוהים מאוד.
בכל מקרה אלו ימים גורליים של הכרעות לביטחון מדינת ישראל ולביטחון הלאומי המתעצב שלנו ובהחלט הרמטכ"ל שיבחר, על פניו ניראה שזמיר הוא זה שיוביל את העיצוב גם אם שרה ממיאמי חושבת מה יותר מתאים לה, יצטרך להיות מאוד ממוקד, מהיר והחלטי בהובלת התהליכים ולהיות כזה שיגיב הרבה לפני האויב עם המוטיבציה סביבנו גם אם זה יהיה עם ביבי וחבריו או עם הרכב אחר שיבחר במערכת בחירות חדשה. בתוך כך ניראה מה תהיה התוצאה איתה יחזור ביבי מהביקור בוושינגטון. בינתיים ברור ששרה תחזור איתו ואפילו הוא יחזור עם הישגיו פורצי הדרך של דני אבדיה במשחקי הנ.ב.א.
ידידיי ורעיי הימים המורכבים ממשיכים להשפיע על הרוגע הלאומי ואין מנוס מהכרעות גורליות למען העם והמפעל הציוני וזאת גם אם לוין מכיר או לא בעמית, על אף בחירתו המפוקפקת.
כתיבת תגובה