השתלת שיניים הוא מהלך רפואי שיכול לשנות לנו את החיים, לשפר מאוד את האסתטיקה של הפנים והפה, לשפר את הדימוי העצמי והביטחון העצמי.

שתל אינו רק שן, שתל הוא הליך רב מערכתי המבוצע בידי רופא מומחה העובד עם צוות של רופאים מיומנים ומנוסים.

יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם קונספט ההשתלה הבסיסי המבוסס על החדרת שתלים לעצם הלסת הופך לבלתי אפשרי לאור מחסור קיצוני במסת עצם. במקרים אלה, הופכים השתלים הזיגומטיים לפתרון אפקטיבי שמשיג תוצאה זהה בכל היבט אפשרי: אסתטיקה , יציבות , עמידות וחוזק מבני.

חלק גדול מהמטופלים שצריכים לעבור השתלת שיניים מתבשרים בבדיקה כי חסרה להם עצם ולכן הם זקוקים לניתוח הרמת סינוס או השתלת עצם.

כיום אנו מסוגלים לחסוך את הטיפולים הללו טרם ביצוע השתלת שיניים וזאת ניתן באמצעות טכנולוגיות וטכניקות שונות.

השימוש בטכניקה ממוחשבת ומונחת מחשב, מאפשרת לנו לעקוף את הסטרוקטורות אשר מכריחות אותנו בביצוע שתלי עצם ולבצע את הפעולה ללא השתלות עצם.

שתלים זיגומטיים הם שתלים דנטליים ארוכים במיוחד, המעוגנים אל עצם הזיגומה (עצם הלחי) בכל אחד מצידי הלסת העליונה האחורית ובמקרה הצורך גם לחלק היותר אנטריורי של הלסת העליונה.

השתלים יעוגנו באופן חד או דו שלבי, ללא צורך בהליכים ניתוחיים כדוגמת הרמת סינוס, השתלות עצם או עיבוי עצם. לכן, מדובר בתהליך קצר ונוח יותר בהשוואה לטיפולים הקונבנציונאליים.

ההתוויה העיקרית להחדרת שתלים זיגומטיים היא במקרים של ספיגה חמורה של עצם הלסת העליונה (אטרופיה של הלסת העליונה), עקב חוסר חלקי או מלא בשיניים בלסת זו.

ההשתלה תבוצע על ידי רופא , מומחה לכירורגית פה פנים ולסתות.

התקנת שתלים באזור האחורי של הלסת העליונה מהווה אתגר לא פשוט. הגומרים לכך הם בעיקר אנטומיים, כגון, איכות וכמות עצם, מיקום חלל הסינוס והגישה הקשה לאתר. השיקום של אזור זה כולל לרוב ניתוח להרמת סינוס, השתלת עצם, העמסת שתלים קצרים ורחבים והתקנת שתלים באתרי תמיכה בחלק הקדמי והאחורי של הלסת העליונה. התקנת שתלים פטריגואידים בחלק האחורי של הלסת העליונה מאפשרת שימוש בשארית העצם לצורך עיגון השתל ובכך מונעת תהליכים פולשניים ומסובכים יותר כמצויין לעיל.

שתלים פטריגואידים הם שתלים בורגיים המשמשים בעיקר לטיפול במטופלים בעלי חוסר חלקי בשיניים. השתלים ממוקמים בעצם הבזאלית, מאחורי הקצה האחורי של הלסת העליונה, עם הטייה לכיוון הקדמי של הלסת, דבר המאפשר הימנעות מתמיכה דיסטלית של השתל. העצם הבזאלית, בניגוד לעצם הלסת העליונה, היא קשה וצפופה ובכך מאפשרת עיגון מידיי עבור השתלים הפטריגואידים וחיבור לגשר זמני.

כל השתלים הפטריגואידים מקיפים את הטוברוסיטי ולבסוף מעוגנים בפלטה הפטריגואידית. מיקום שתל זה דורש מרופא השיניים ניסיון בניתוחים כדי להגדיל את אחוזי ההצלחה ולהימנע מסיבוכים. אחוז ההצלחה הממוצע המדווח הוא 90.7% בשנה הרא/שונה שלאחר העמסת השתל הפטריגואידי.

אחד הסיבוכים הוא דימום מהפלקסוס הפטריגואידי הורידי או מהלסת העליונה, וזאת עקב מיקום השתל בפלטה הפטריגואידית.

ניתן להימנע מסיבוך זה ע"י מיקום השתל בדיוק בגובה הטוברוסיטי, סיבוך נוסף יכול להיות היעדר של יציבות ראשונית של השתל, אך מכך ניתן להימנע ע"י שימוש בפרוטוקול קדיחה מתאים ושימוש בשתלים חדישים.

לסיכום, לשתלים פטריגואידים יש רמות הצלחה גבוהות, אחוזי איבוד עצם דומים לאלו של שיטות השתלה קונבנציונאליות, סיבוכים מינימליים והיענות גבוהה מצד המטופל השתלים הפטריגואידים מהווים פתרון פחות חודרני ומהיר יותר לאנשים בעלי מחסור חלקי בשיניים לקבלת תוצאות אסתטיות. עקב מיקום השתל עלולים להיות סיבוכים, אך רופא מנתח מנוסה שמתאים את פרוטוקול ההשתלה למטופל יכול להגדיל את אחוזי ההצלחה של השתל הפטריגואידי לאחוזים גבוהים למדי.