במקורותנו מוכר הסיפור על ר' עקיבא, שהסביר, כי כל התורה כולה, על רגל אחת, היא "ואהבת לרעך כמוך". נעמי שמר כתבה, בפשטות, על אנשים טובים באמצע הדרך…  נזכרנו השבוע בכל אלו, עת הגיעו אלינו שני שכנים לחוצים, ועמם, שכן שלישי (ה"תלת" שלהם), שהוא לא לחוץ כלל –  פשוט שכן טוב, שרצה לעזור בעת צרה. התברר, שהשכן הראשון, זקוק למשכנתא דחופה לענין אישי. השכן השני מכר ביתו, ודווקא מי שקנה ממנו – זקוק למשכנתא דחופה, והשכן השלישי – הוא לא זקוק לדבר, אלא פשוט בקש לעזור, בכך, שיאות לחתום על הסכם שיתוף בין השלושה: זהו הסכם שיסדיר את היחסים בין כל השכנים, שנכסיהם לא רשומים בטאבו כבית משותף. מי שדרש את ההסכם הזה הוא, כמובן, הבנק של שכן א' והבנק של שכן ב'. שכן ג', כאמור, לא זקוק להסכם כיום, אך ייהנה ממנו, כמובן, בעתיד, בעת שהוא עצמו יזקק למשכנתא או שירצה למכור את ביתו/להורישו, וכו'.

ההליך לא מסובך אם כי  חייבים ללכת על פי הסדר הנכון: הזעקנו מודד שהכין תשריט של שלושת הנכסים, וכתבנו הסכם מפורט, המלמד, מה שטחו ומה זכותו של כל שכן בכל נכס, מה מותר לכל אחד לעשות, מידת ההקפדה על קווי הבית, על הוראות התכנון, וכו'. את ההסכם נדווח מהר לרשויות המס (הגם שאין פה אירוע מס – כך צריך), ולאחר מכן, לטאבו, ותוך זמן קצר, נוכל להסדיר המצב ולהעביר כל הדרוש לבנקים של בעלי הבתים. 

כך נביא מזור מיידי ל-2/3 מהשכנים, ולגבי שכן מס' 3 – ניטיב את מצבו לעתיד, כך שנגיע למצב של "זה נהנה, וזה לא חסר".