לפני כשבועיים, כן כן, שבועיים בלבד פונה אלי, מירב לב מקרית חרושת ומכירה לי, לראשונה לצערי, את נטע תורג'מן, גם היא תושבת השכונה, ושתיהן מעדכנות אותי שהן מתכננות להרים יחד מימונה קהילתית מושקעת וצריכות שארתם יחד איתן למסע.

הרעיון היה להקים מימונה עם שפע של כל טוב, לאלו שאין להם בהכרח לאן ללכת בערב המימונה ובכלל לעשות אירוע של שמחה, אחדות ושפע, אירוע חוצה מגזרים ודתות.

תחילה חשבתי שזה מאוחר מדי להקים אירוע כזה בפחות משבועיים, אבל נטע בנחישות ובמקצועיות שלה גרמה לי להבין שיחד נצלח הכל, כשהתנאי היה " אירוע ברמה גבוהה" – ולאחר שראיתי את האנרגיות והנחישות הצטרפתי לנטע ומירב למסע ויחד יצאנו לאירוע הכי מושקע שיכולנו לבצע בגבולות הזמן והכסף.

האירוע הצריך אינסוף שעות השקעה של ארגון, תאומים קניות ולוגיסטיקה ובלי שיתוף הפעולה של כולנו ובעיקר נטע האלופה לא היינו צולחים את האירוע. היא חלמה, תיאמה אנשי מקצוע (נגינה, תפאורה..) הציבה סטנדרטים של שפע שהציבור נהנה ממנו (עוגיות בשלל צבעים, פיצוחים, פירות, שתייה חמה וקרה) חתכה פירות בסיוע משפחתה המקסימה,  ומה לא.

אני והבת המהמת שלי לקחנו את ההפקה בפועל להרים עמודים ותאורה צבעונית, הקמת אוהלים וכל זה עמוק בתוך הלילה שכולם ישנים.

בדרך גייסנו עוד אנשים טובים.  

חנן אסולין רק שמע על היוזמה ומיד הצטרף לצוות המארגן ועזר בגיוס תרומות והקמת בר שתייה ביום האירוע.

אורטל קנדרו שלו מהמועצה הצטרפה גם היא במלוא המרץ.

תמר מאתנחתא נרתמה והקצתה את המקום לטובת האירוע, משולחנות כיסאות וכל מה שנדרש.

במקביל נעשתה פניה לעידו – ראש המועצה, ולדודו  – מנכ"ל המרכז הקהילתי, לקחת חלק באירוע.  חשוב לציין שהמועצה בתקופה זאת נמצאת בשיא האירועים של השנה, כוח האדם מוקצה למשימות ידועות מראש, ולכן בתחילת הדרך עלו אי הבנות ביחס להיקף האירוע, תקצוב וכוח אדם, אך כאשר הכוונות טובות ויש רצון תמיד ניתן לגשר על הפערים ובפגישה אחת של חצי שעה סביב שולחן עגול הכל הסתדר והמשכנו בכל הכוח.

הערב הגיע, חיכינו כמובן למוצאי שבת כדי להתחיל, אז גם שינענו את כל האוכל כדי שכולם יוכלו להנות מהשפע, אז הגיע אייל אלפסי האלוף ששלט ביד רמה במוזיקה לצד להקה שניגנה על כלי מיתר, חנן ואשתו המדהימה ג'ואן, שולטים על עמדת המשקאות בסיוע של ילדים מרמת הדסה, הבנות בהובלת נטע העמידו שולחן קינוחים עשיר מרהיב שכולם נשארו ללא מילים, עגלת הבירה של מבשלת הגיבור כבר בשיא העבודה אוהל האורחים מלא במחצלות ופופים וכמובן לא שכחנו את אחינו ואחיותינו בשבי החמס והוקצה באוהל כיסא ועליו שמות כל החטופים, ואנשים בהמוניהם מגיעים, אימל'ה, לא התארגנו לכל-כך הרבה אנשים.

את האירוע שתוכנן לכ -400 איש פקדו על פי הערכות למעלה מ – 1,000 איש תושבי כלל הקריה, שכולם כאחד נהנו מהאירוע המושקע שהכל בו היה בצבעוניות, בנדיבות ובשפע.

תושבת וותיקה מטבעון לחשה לי "אני בת 75 נולדתי בקרית טבעון וזאת הפעם הראשונה שלי במימונה תודה". עבורי זה משפט שמסכם את הכל.

כבר בערב עצמו, ראש המועצה, עידו, מעבר לתודה וההערכה ציין שבהחלט יש מקום להכניס את האירוע באופן קבוע.

אני שמח שברור לכולם שאירוע זה הוא רק ספתח לבאות, ויש דרישה לקיום מסורת המימונה כחלק בלתי נפרד מאירועי המועצה והמרכז הקהילתי.

אסכם ואומר שגם הפעם הוכחתי לעצמי שעם רצון והרבה אמונה, נחישות ואהבה הכל אפשרי.

אני רוצה להודות אישית לכל מי שלקח חלק בהכנת האירוע.

תודה לגדולה גם לתורמים, בכסף או בציוד, שבזכותם זכינו לפנק אתכם בשפע הרב שהיה באירוע בניהם: דוד בן שמעון, משפחת ממן מכולת רבין, אלי אסולין, שישי דרעי, סעיד בסול, אדיר סיסו, מיכל מלכה, מירי וחיים איטח, אושרי וקנין, אליהו ושולמית תורג׳מן, אורטל יעקב תושבת שכונת הגפן, ועד שכונת הגפן.

מקווה שלא שכחתי מישהו, אם כן, איתו הסליחה.

תודה למועצה ולרשת הקהילתית על ההירתמות ברגע האחרון ולכם תושבים יקרים שהצבעתם ברגלים בהמוניכם.

תודה גדולה לא פחות לאלו שנשארו עד השעות הקטנות של הלילה לפרק את כל הציוד והתאורה יחד איתי: בתיה רעייתי המדהימה שתמיד מפרגנת ועוזרת, אלה בתי, ירון ל ומירב לב, נטע תורג'מן.

יישר כח לכולם ונתראה בשנה הבאה באירוע הרבה יותר גדול.

יפתח גלעדי