בשישי אחר הצהריים, הגיעו חברי מועדון "אולד סקול ישראל" עם עשרות רכבי אספנות כדי לחגוג מסיבת הפצעה לשון – נער על הרצף האוטיסטי, שאיש מהם עדיין לא מכיר עד רגע יום ההולדת. "אם אחרים לא רוצים לחגוג לו – אנחנו כאן כדי לחגוג לו ולעשות לו שמח", אמר אחד מחברי מועדון "אולד סקול ישראל".

"לא ציפיתי לזה, אלוהים", אמר שון בהפתעה מוחלטת כשהגיע למתחם יום ההולדת שארגנו עבורו בהפתעה. "כל השנים רציתי את זה, השתתפתי בהרבה מסיבות כאלה לחברים אחרים שהיו לי, אבל אף פעם זה לא קרה לי. חשבתי אולי זה יהיה נחמד אם זה גם יקרה באיזשהו שלב".

הכול התחיל מהפוסט שפרסמה מיקי מיירנפלד, אימא של שון, בחשבון הפייסבוק שלה: "יש לו יום הולדת בקרוב והוא רוצה מסיבת הפתעה עם החברים שלו. הלב שלי נשבר… הוא לבד רוב הזמן ומרגיש דחוי… יש לו חברים, אבל ממש מעט והם לא מהשכבה. עצוב לי ואין לי פיתרון בשבילו". 

מיק מספרת שהיא כתבה את הפוסט בעיקר כדי לעורר מודעות לכך שיש ילדים על הרצף גם בחינוך הרגיל: "השילוב הוא לא 100% כמו שהיינו רוצים שיהיה. המערכת מאוד רוצה ומאוד מנסה, אבל זה לא 100%".

"לא הצלחתי להבין איך להתחבר לאנשים, זה לקח לי המון זמן"

שון הוא כאמור אוטיסט בתפקוד גבוה, מה שהופך את מערכת החינוך הרגילה לסביבה מאתגרת עבורו. "בחטיבה היה לי מאוד קשה", הוא מספר. "לא הצלחתי להבין איך להתחבר לאנשים. בסוף מצאתי חברים גם שם, אבל זה לקח המון זמן".

בין האנשים הזרים לו שהגיעו לחגוג לשון, היו גם שני חבריו הטובים ביותר מגיל 10: שני ואלף. על השאלה האם החיבור שלהם עם שון היה טבעי מהרגע הראשון "מהרגע הראשון זה פשוט כל כך היה טבעי. ברצינות, אין על הבחור הזה".

בסיומו האירוע המרגש ביקשנו משון להעביר מסר לאנשים ה"רגילים", אבל הוא העדיף להעביר דווקא מסר אופטימי לילדים שמרגישים שונים ובכלל לכל מי שמרגיש לפעמים קצת בודד: "גם אם אתם חושבים שעמוק בפנים אתם לבד, תזכרו שיש אנשים שעדיין אכפת להם. גם אם הם לא מכירים אתכם". 

שילוב במערכת החינוך האומנם?! כבוד שרת החינוך הנכנסת- ד"ר יפעת שאשא ביטון.
ברוכה הבאה לעולם החינוך.

בעצם ברוכה השבה, את העולם הזה את מכירה מקרוב ומרחוק. 

אבל בטח כבר אולי שכחת עד כמה המערכת מורכבת. 

והנה הילד המקסים שון ואמא שלו להזכיר לך כמה יש לתקן במשרד הזה. 

שון נמצא על הספקטרום – בתפקוד גבוהה. 

כל חלומו היה להשתלב בכיתה רגילה.
אבל לא להשתלב בתור "כותרת" יפה
אלא להשתלב באמת. 

להיכנס לכיתה רגילה וללמוד לרכוש חברים, חברי אמת. כאלה שבאים ליום הולדת שלך,
מזמינים אותך אחר הצהריים, לומדים יחד לבחינות והולכים בקיץ לבריכה. 

כאלה שיבינו מאיזה עולם נפלא שון מגיע ולאן הוא יכול לקחת אותם בזכות המוגבלות שלו. 

לאיזה עולם של: אמפתיה, פרופרציה, הכלה, וסובלנות הוא יכול לקחת אותם. 

אבל יש משהו שחסר כנראה לשון כדי להשתלב באמת. 

אולי חסרה שם יועצת שתהיה פנויה לשילובו ולא תטפל במיליון דברים שהמערכת דורשת. 

אולי חסרה שם אשת מקצוע שתתווך בינו לבין חברת הילדים. 

אולי חסרה שם מישהיא שתתן כלים למחנכת ולמורים המקצועים כיצד לשלב את שון? 

או שאולי חסרים שם שעות חינוך שיהיו מוקדשים עבור שון וחבריו. 

אז להגיד אנחנו מערכת משלבת ושון נמצא בכיתה רגילה זה נפלא אך האומנם?!

האם באמת משרד החינוך ערוך ומוכן לשלב תלמידים מהחינוך המיוחד על כל גווניו בכיתה רגילה? 

האם משרד החינוך הקצה לכך מספיק משאבים וכלים לאנשי החינוך? 

האם ילד שמשתלב בכיתה רגילה מקבל תמיכה כיצד להשתלב? 

האם הסייעות שמוצמדות אליהם מקבלות הדרכה? 

מי אחראי עליהם המשרד או העירייה? 

מי דואג לליווי שלהם? 

עד שמערכת החינוך לא תהיה סובלנית עבור עובדיה ותצייד אותם בהדרכה אמיתית יהיה מאוד קשה
לטפח צוות שיודע לשלב באמת ולא על הנייר. 

צוות כזה שמפתח חברות ומלמד את קבלת האחר.
יתרה מכך יהיה קשה לחנך את הילדים לסובלנות כאשר המערכת בעצמה לא דאגה והדריכה את שון, את הוריו, את מחנכיו ומוריו בסובלנות. 

שרת החינוך היקרה שון מזכיר לך כמה רפורמות ושינויים יש לערוך במשרד. 

משרד החינוך זקוק לכוחות, לשעות, לתקנים, על מנת שהוא יצליח לחנך באמת. 

משרד החינוך זקוק למורים טובים שמרגישים שרואים אותם והדרישות מהם הם הגיוניות ולא מונחתות. 

שון היקר אני איזה מזל שהיתה לך יומהולדת בדיוק כשנכסה שרה חדשה למשרד. 

אולי בזכותך ובזכות עוד ילדים כמוך יהיו במשרד שינויים אמיתיים באמת, וילדי ישראל יזכו לאנשי חינוך זכים ואמיתיים שבאמת רוצים לעשות טוב ולחנך. 

ותודה לאמא שלך שבזכותה עם ישראל חגג לך יומהולדת. 

מאת חני אילוז