בוא לאהוב

בּוֹא לֶאֱהֹב.

לֹא כְּדֵי לְרַצּוֹת,

לֹא כְּדֵי לְפַצּוֹת,

לֹא כְּדֵי לְהַשְׁלִים,

לֹא מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת חוֹבָה.

בּוֹא כַּאֲשֶׁר הַיָּדַיִם רוֹעֲדוֹת,

הַלֵּב מְפַרְפֵּר, הַבֶּטֶן גּוֹעֶשֶׁת,

הַלְּחָיַיִם סְמוּקוֹת

וּמַשַּׁק כַּנְפֵי הַדָּם

צוֹרֵחַ.

אָז

וְרַק אָז

בּוֹא לֶאֱהֹב.

שמי שוש הובר, מתגוררת  ברמת ישי  43 שנים. נשואה, אם לשניים וסבתא לשתיים.

הספר "בוא לאהוב" נולד לפני 3 שבועות אבל הריונו נמשך 4 שנים תמימות קדמו לו שלושה ספרים שצבעם וגונם אחר  הוא ובעיקר השלישי  ששמו " עד טיפת האצבע האחרונה".

 ספר העוסק רובו ככולו בביקורת חברתית על התנהלות אדם, החברה האנושית, השלטון על סיאובו , שחיתותו ואופן התנהלותו, דומה ניבא את מה שאנו החברה הישראלית חווה היום , אבל אין הוא עוצר בגבולנו אלא מפליג מעבר לים לתאר מחוזות אחרים קושיים והתנהלותם.

מאידך, "בוא לאהוב" כולו הזמנה לאהבה נוגע בנשיות, תשוקה, רוך, זוגיות ,אינטימיות חושניות ,חושים וסקס.

רבות שואלים אותי על מקורות ההשראה והחומרים לכתיבה. לא מכבר התארחתי בסדנת כתיבה מקסימה עם שושנה ויג המוציאה לאור של שני ספרי האחרונים, השלישי והנוכחי הרביעי ובה נשאלתי שוב באותם נושאים, ותשובתי הייתה כתמיד מקורות ההשארה הם מגוונים חלקם נשענים על אינטראקציות עם אנשים , על בני האדם ומה שהם מביאים איתם, אנו שואבים מכם אנשים, מהסיפורים שלכם.

חיים באר הסופר אמר פעם במפגש על ספריו כי סופרים ומשוררים הם" גנבים" אנו לוקחים מכם בלי שאתם תרגישו, ללא הסכמתכם, התרשמויות, חוויות, אירועים וסיפורים והולכים איתם הלאה בדרכנו. מלבישים אותן שמלות אחרות, עוטים לבם כובעים ומצנפות ושולחים אותם על פני המים.

דוגמא נוספת, השתתפתי לפני מספר שנים בסדנא כתיבה יצירתית עם המשורר הנפלא רוני סומק כאשר נשאל הוא על מקורות כתיבתו סיפר לנו סיפור והריהו בקצרה." כידוע איני נוהג ועושה את דרכי בתחבורה ציבורית. ישבתי באוטובוס ולפני ישבה עלמה צעירה ושוחחה בטל' נייד כדרכם של ישראלים קולה נשמע ברחבי האוטובוס. להלן  ציטוט קצר מדבריה "אז הוא נתן לי אקדח ביד ואמר לי להשתמש בו ואני לא הסכמתי אבל הוא התעקש שוב ושוב " נחרדתי ממה ששמעתי הינה הולכת עלמה צעירה עוד מעט קט לקפד חיים  של אחרים ואז " טוב לא הייתה לי ברירה ,לקחתי את האקדח  והתחלתי להצמיד את המחירים על המוצרים".

נסעתי הביתה ונכתב שיר.

מקורות נוספים הם אירועים, חוויות, קטעי עיתונות ואפילו מילה אשר יאמר אדם יכולה להעלות בדמיוני מראה, להביא מטפורה לשולחני ולהצמיח שיר.

דוגמא-הספר השני " לא נפרדנו" יצא ב-2015 בהוצאת " גוונים" ,עורכו היה המשורר עומס לויתן. ישבתי עמו בישיבת עבודה על הספר אשר אחד משעריו נקרא " תחת שמלת הטורקיז" שאל אותי עמוס ומה יש מתחת שמלת הטורקיז?

שתקתי ,לא עניתי , שבתי הביתה  ובמחי עט השיר נכתב.

מתחת שמלת הטורקיז

מִתַּחַת שִׂמְלַת טוּרְקִיז

מִתְנַפְנֶפֶת,

מִסְתַּתְּרוֹת יְרֵכַיִם חֲלָקוֹת

כִּקְטִיפַת שָׁנִי

הַמִתְגּוֹלֶלֶת לָהּ מַעֲדַנּוֹת

בַּחֲנוּת בַּד סְמוּכָה.

אֲנִי

מוֹשִׁיט יָדַיִם

מְחֻסְפָּסוֹת לְחֶלְקַת עוֹרֵךְ

הַמִּשְׁיִית,

לוֹטֵף יְרֵכַיִךְ הַנִּמּוֹחוֹת

מִשְׁתָּאֶה,

אֵיךְ מִתְמַזֶּגֶת שַׁמְפַּנְיַת עוֹרֵךְ

עִם מֶלֶט וּבֶּטוֹן יָדַי,

נוֹטְפוֹת חֹם.

מקור נוסף ונפלא הוא הטבע, שבעיני הוא פלא קסום המכיל בתוכו אין סוף.

חסדי טבע

הוּא אֵינוֹ מְוַתֵּר:

מֵבִיא בְּכָל יוֹם אֶל חַלּוֹנִי

עֵץ חַי, רַעֲנָן

רָטוּב מִטַּל שָׁמַיִם,

בִּזְרוֹעוֹתָיו.

צִפּוֹרִים בְּצִבְעֵי טוּרְקִיז

מְצַיְּצוֹת בְּעֹז מִתְרוֹנֵן

מְעַפְעֲפוֹת בְּחֵן כְּנָפַיִם

מְפַתּוֹת בְּעַלִּיזוּת

מְנַקְּרוֹת צוּף,

נֶקְטַר אֵלִים מְשַׁכֵּר

מַגִּישׁוֹת בְּמַקּוֹרָן –

יָפְיוֹ שֶׁל הַטֶּבַע

לַחֲסִידָיו.

אני שמחה להזמין אתכן /ם להשקת הספר " בוא לאהוב" אשר תתקיים ב- 31.7 19:00 ב"קרון הספרים" בקרית טבעון, המקום הקסום לעלעול בספרים, לקריאה ולהשקות ספרים חדשים במטרה להביאם לעיניכם הקוראים.

אשמח לבואכן/ם.

שוש הובר