בשנת 2011 רכשו בני זוג דירת קוטג' בת 6 חדרים באריאל מאת זוג אחר.
לאחר מסירת החזקה בדירה נדהמו הרוכשים לגלות כי רצפת הקומה השנייה בדירה (משמע תקרת הקומה הראשונה) בנויה מעץ ולא מבטון, וזאת באופן שונה משאר האלמנטים בבית ואף בשונה מדירות אחרות שהיו באותו פרוייקט. 

לאור האמור, הגישו הרוכשים תביעה כנגד המוכרים בסכום של 250,000 ₪ בגין ירידת הערך של הדירה, עלות התיקונים (החלפת רצפה) ואף בשל הפרה יסודית של חוזה המכר, המחייבת בתשלום פיצויים.
לטענת התובעים, בטרם קבלת החזקה בדירה מסרו להם המוכרים את היתר הבניה של הדירה, בו מצוין המפורש כי רצפה זו אמורה להיבנות מבטון, וזאת למרות שהמוכרים ידעו כי בפועל מדובר ברצפה העשויה עץ. הרוכשים הוסיפו כי גם בתוכניות אשר הוצגו בפניהם בשלבי חתימת ההסכם, צוין כי חומרי הבניה מהם עשויה הרצפה הינם בטון. התובעים אף ציינו כי גילו את הפגם רק לאחר מספר חודשים מכניסתם לדירה, במהלך שיפוץ שביצעו, ולאחר שחשו כי הליכה על רצפת הקומה השנייה גורמת לרעשים.
הרוכשים הציגו מספר חוות דעת שמאיות והנדסיות המגבות את העובדה כי מדובר ברצפת עץ.

המוכרים מנגד דחו את טענות התביעה, לאור העובדה כי הוגשה בשיהוי של 7 שנים והוגשה – לטענתם, שלא בתום לב. לגבי היתר הבניה, המוכרים טענו כי הוא הוצא בדיעבד (למציאות קיימת) בה הקומה השנייה הייתה כבר בנויה, וכי המצאתו לתובעים הייתה הצהרתית בלבד, שכן לא היה שינוי במצב הנכס.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי בהסכם המכר הצהירו התובעים כי ראו את הדירה, בדקו אותה פיזית וויתרו על כל טענת פגם או אי התאמה, למעט פגם נסתר. לטענתם, מאחר וניתן היה לראות כי התקרה של הקומה הראשונה (שהיא הרצפה של הקומה העליונה) עשויה מעץ, הרי שלא מדובר בפגם נסתר. הנתבעים אף כפרו בחוות הדעת שהגישו התובעים. לבסוף טענו הנתבעים כי לא נגרם נזק לתובעים, וכי לטענתם לפיה ההליכה על רצפת העץ גורמת לרעשים- אין כל בסיס, וגם אם היה הדבר נכון, הרי שהתובעים היו חשים בכך בעת ביקורם בנכס, טרם החתימה על ההסכם.

בפסיקתו, דחה בית המשפט את טענות השיהוי וההתיישנות שהעלו הנתבעים, שכן, למרות השינוי הניכר ממועד גילויו (6.5 שנים), הרי שהתובעים הציגו הצדקה לכך, וזאת לאור מצבם הכלכלי הקשה של התובעים, אשר מנע מהם התקדמות בהליך.
לגבי הפגם בנכס, בית המשפט מצא לנכון לקבל את טענות התובעים בקשר לרצפת העץ, וזאת לאור המסמכים שהוצגו בפני הקונים – היתר הבנייה ותוכנית הבנייה של הבית, וקבע כי הנתבעים אכן הסתירו את העובדה כי הרצפה עשויה עץ, וכי בכך הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית.
בסופו של יום, בית המשפט פסק כי הנתבעים מחויבים לשלם לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך הנכס בסך של 95,000 ₪, פיצוי בגין עלות השיפוץ של כ- 84,000 ₪, והוצאות משפט בסך כ- 33,000 ₪ ובסה"כ סכום של כ- 212,000 ₪.