בחודש 3/2019 חתמו בני זוג על חוזה מול חברה קבלנית, במסגרתו התחייבו לרכוש דירה בת 5 חדרים בעיר טירת הכרמל, תמורת סכום של כ- 1,209,000 ₪. זמן קצר מאוד לאחר מכן (חמישה ימים בלבד) החליטו בני הזוג להתגרש ולא שילמו לחברה הקבלנית את התשלום הראשון שנקבע בחוזה המכר, בסך 120,000 ₪. בשלב מאוחר יותר שלחו בני הזוג הודעה חד צדדית לחברה בה הודיעו על ביטול חוזה המכר. כבר עתה יצויין כי רכישת הדירה נעשתה במסגרת זכאותם של הקונים לרכישת דירה במסגרת פרוייקט מחיר למשתכן. עוד יצויין כי חוזים של חברות קבלניות, אשר מוכרות דירות במסגרת פרוייקטים שכאלה, נבדקים על ידי חברות חיצוניות, בכדי לבדוק שאין בהם תנאים מקפחים, לעומת חוק המכר לדוגמא.
במסגרת התביעה שהוגשה על ידי החברה הקבלנית נטען כי כבר במועד חתימת החוזה היה על הרוכשים לשלם לה תשלום ראשון בסכום של 120,000 ₪, תשלום שהרוכשים לא ביצעו וביקשו ארכה של מס' ימים לשם כך. נציגי החברה פנו אל הרוכשים טלפונית ודרשו את ביצוע התשלום, אולם הרוכשים התחמקו מממתן תשובה ברורה. בנסיבות אלה שלחה להם החברה דרישה לתשלום הפיצוי המוסכם – עקב הפרת ההסכם, בשיעור של 10% מסכום התמורה, בסך 120,900 ₪.
החברה הוסיפה כי לאחר כמה פניות מצידה מסרו לה הנתבעים כי הם רוצים לבטל את חוזה הרכישה. בין לבין חברת הבקרה שבדקה את החוזה של החברה הקבלנית הורתה כי עליה להפחית את הפיצוי המוסכם ולהעמידו על שיעור של 2% מהתמורה. לאור האמור, יידעה החברה הקבלנית את הרוכשים על כך ודרשה את הפיצוי בסכום של כ- 24,000 ₪. גם מדרישה זו התנערו הקונים וסרבו לשלמה.
במסגרת תביעתה טענה החברה, כי הנתבעים הפרו את חוזה המכר, לא עמדו בלוח הזמנים הקבוע בו וגררו רגליים עם התשלום הראשון (אשר לא שולם על ידם). לטענת החברה, נסיבות אלה מזכות אותה בקבלת הפיצוי המוסכם (העדכני).
הנתבעים סיפרו כי הם זוג צעיר עם שני ילדים קטנים. לטענתם, ימים ספורים אחרי חתימת החוזה הם החליטו להתגרש, עובדה ששיבשה את כל תכניותיהם. לדבריהם, בעקבות הגירושין הם איבדו את זכאותם למשכנתא למימון רכישת הדירה, וכי בכל מקרה לא היו יכולים לעמוד בהתחייבויות על-פי החוזה. לשיטתם, ההחלטה להתגרש סיכלה את ההסכם ולמעשה מדובר בכוח עליון שהם לא צפו, במיוחד כשמדובר בפרויקט מסוג ״מחיר למשתכן״, שבו זכאותם תלויה בהיותם זוג נשוי.
הנתבעים הוסיפו כי אין הצדקה לתשלום הפיצוי המוסכם, שכן לחברה לא נגרם כל נזק, שכן היא מכרה את הדירה לזוג אחר.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי אכן הנתבעים הפרו את חוזה המכר, בכך שביטלו את חוזה המכר באופן חד צדדי ובכך שלא שילמו את התשלום הראשון. ביהמ"ש הוסיף וקבע כי לפי החוזה מועדי תשלום התמורה הם תנאי עיקרי, כך שהפרתם עולה כדי הפרה יסודית.
עוד קבע ביהמ"ש כי אמנם לבית המשפט סמכות להתערב במקרים חריגים בסכום הפיצוי המוסכם, אך כי במקרה זה מדובר בפיצוי סביר שהוסכם בין הצדדים, וכי אין קשר לשאלה באם נגרמו לתובעת נזקים בפועל.
כמו כן, דחה ביהמ"ש את טענת הנתבעים בדבר סיכול החוזה, תוך שקבע: ״ניסיון החיים מלמד כי גירושין וההחלטה עליהם, אינם בדרך כלל בבחינת גזירת גורל, אלא הם חלק מתהליך קבלת החלטות, המצוי בשליטתם הבלעדית של המעורבים ובידיעתם, ומקובל שנעשה לאחר מחשבה מרובה ולא בהינף יד״.
ביהמ"ש הגיע לכלל הבנה כי ככל הנראה כבר במעמד חתימת החוזה ידעו הנתבעים על כוונתם להתגרש, גם אם ההחלטה הסופית לכך התקבלה כמה ימים לאחר מכן. על-פי קביעת ביהמ"ש יש בכך חוסר תום לב כלפי התובעת ואף כלפי זוגות אחרים שהשתתפו בהגרלה וממתינים לדירה.
בסופו של יום חויבו הנתבעים לשלם לתובעת 24,200 ₪ ובתוספת הוצאות בסך 1,200 ₪ ושכ״ט עו״ד בסך 3,500 ש"ח.