ראש הממשלה החליפי החליט אסטרטגית לצאת למאבק גלוי מול ביבי רק שעשה זאת כמעט ללא יכולת וניתוח עמוק של המהלכים ובוודאי כאשר המחסנית ריקה לחלוטין. לכאורה דווקא כעת קיימות רוב הסיבות לשדר עסקים כרגיל ולהמשיך ב"נשיכת שפתיים" לשמור על יציבות הממשלה והקואליציה, אך ניראה כי נחישותו בשבועות האחרונים וביתר שאת בשבוע האחרון ללכת לפירוק הממשלה היא במצב של אל -חזור. הדילמה המרכזית של גנץ היא האם לנסות מבפנים לצמצם את מרחב פעולתו של נתניהו או לגרור את עם ישראל לסבב בחירות נוסף. בכך להסתכן באופן אישי וכן לסכן את הפוטנציאל שקיים כנגד ביבי – מחנה הבלתי קשורים – יש עתיד, כחול לבן, המשותפת, ישראל ביתנו ודומיהם. כפי שהדברים נראים אחרי נאומו האחרון של גנץ – "נאום השקרים" – " לא לי שיקר נתניהו, אלא לכם אזרחי ישראל", הבחירות הן רק עניין של עיתוי כרגע והממשלה הנוכחית סיימה את דרכה.
אמנון אשל
הצעת החוק לפיזור הכנסת על רקע אי אמון, שהונחה בכנסת, הוגשה על ידי סיעת יש עתיד ובני גנץ הודיע כי בכוונת כחול לבן לתמוך בהצעה ולמעשה מבצע פניית פרסה במערכת היחסים המעוררת עם יאיר לפיד ולהערכתי לא בקלות אם בכלל יהיה ניתן לשקם את האמון בניהם. מנגד ביבי בא ואומר התחייבתי לתקציב בו ונעביר אותו, אז מה הסיבה ללכת נגד ולתמוך בהצעת החוק. לגנץ ברור כי בעתיד אין בכוונת ביבי לבצע את מהלך הרוטציה שסוכם בהסכם. על כל אלו ניתן להוסיף את ה"כתם" – פירוק ממשלה בזמן קורונה ועוד בתקופה שבנט מתחזק ומגדיל את גוש הימין. בקיצור גנץ נכנס למהלך אסטרטגי מבלי לעשות הערכת מצב ומבלי לצבור נקודות פוליטיות משמעותיות בכדי למצב את עצמו פוליטית וציבורית. כפי שכתבתי כבר הבחירות לא יובילו לשינויי משמעותי במערך הבין גושי וכפי שנראים הדברים כעת מחנה הימין התחזק ובוודאי יהיה עם בלוק חוסם או אולי, לאור התחזקותו של בנט יהיה ביתרון קל.
על כל פנים בין אם בהצעת החוק לפיזור הכנסת ובין אם תוצאתית לאי הבאת תקציב המדינה ב – 23/12, ברור כי אנו בדרך לבחירות וכעת המאבק בין הצדדים הוא בבחירת התאריך הנוח שכל צד חושב לעצמו. אזרחי ישראל כבר רגילים ובמידה מסוימת הפכו למומחים לענייני פוליטיקה ובחירות, כך שאנו נמתין רק לפוליטיקאים שיכריעו על סבב בחירות מיותר. בין לבין חובה על כולנו ובעיקר המנהיגים הלאומיים לגלות אחריות את מול המחאות הציבוריות ולהוקיע כל שימוש באופן מחפיר בסמלי "טאבו" בחברה הישראלית. חמור בעיני השימוש הציני והפוגעני בסמלים לאומיים כדוגמת השואה ועוד סמלים מהנרטיב הלאומי, על מנת להקצין מחאות ולזעוק זעקות, צודקות ככל שיהיו.
באחד מימי השבוע האחרון קיבלתי הודעה נוראית על לכתו בטרם עת של חבר לנשק, חיל ששירת תחת פיקודי בימים בהם הייתי מפקד מחלקה צעיר. החייל היה יהודי יליד צרפת, שבשנות ה -80 בחר בניגוד לדעת משפחתו ורוב יהודי צרפת לעלות ארצה כחיל בודד, על מנת לשרת את המדינה ועשה זאת בגאווה מרשימה. לימים חזר לצרפת ולאחר כ – 25 שנה עשה עליה ארצה בעקבות ילדיו, שגם ביקשו לשרת שירות משמעותי בצבא הגנה לישראל. לאחר עלייתו ארצה הקים עסקים באיזור תל אביב ויחסית הצליח לבסס עצמו בישראל, אך הקורונה הביאה עמה קשיים רבים וביניהם את הקשיים הכלכליים בדגש על בעלי העסקים הקטנים. בעקבות כך שם האיש קץ לחייו באופן טרגי ומבלי לשתף את הקרובים לו. בהתמודדויות הקודמות צלח האיש את האתגרים, אך כאן בנסיבות הללו כנראה שלא יכל יותר והותיר את כולנו המומים. לא מכבר כתבתי על מצבם של בעלי העסקים הקטנים וכולי תקווה שהיאוש שהאיש חווה לא יביא לכך שיהיו עוד כאלו שיגיעו למצב קיצון שכזה גם לנו כאזרחים/ חברים יש מה לעשות בכדי לסייע לאותם עסקים קטנים ובוודאי ברמה הלאומית חובה לעשות, על מנת לסייע בידם של אלו לחצות את המשבר הכלכלי. יהי זכרו ברוך.
השבוע נתכנס כולנו במגבלות הקורונה באופן משפחתי, קהילתי ולאומי לחוג את חג האורים בהדלקת נר ראשון של חנוכה. נדליק נרות, נאכל סופגניות, ספינג' ונשיר שירי חנוכה כזכר לגבורתם של מנהיגי הדור ההוא בעמידה איתנה וגבורה מול האימפריה היוונית. גבורתם של אלו היא חלק מהותי ממסורת ישראל לדורותינו ומי ייתן ומנהיגינו יקבלו השראה מאותם מנהיגים ויובילו את עם ישראל בעידן האתגרים הנוכחי לגבורה חברתית שתקדם אותנו ליציאה מהמשברים הנוכחיים בתחומי המנהיגות, הבריאות, הכלכלה ועוד ויסייעו לכולנו לצאת מהמצוקות הכלכליות איתנים וללא מעשי מועקה קיצוניים.
ידידיי ורעיי בואו נישא בגאווה את אורות החנוכה בכדי שיפיצו אור להצלחת כולנו בחושך שפוקד אותנו וכולנו יחד נלמד את מנהיגותם וגבורתם של המכבים בכדי שנשפיע על ביבי, גנץ, בנט, דרעי, ליברמן ועוד בכדי שאלו יפגינו מנהיגות מלכדת ומובילה ליציאה מהמבוי הסתום.
כתיבת תגובה