"מועצת השלום" של טראמפ יוצאת לדרך על אף ולמרות ומלמדת רבות על נחישותו של האיש באשר לעמידה בהסכם כפי שעוצב על ידו. בימים האחרונים הוא אף מכריז שיש מידע על החלל החטוף האחרון ומתבצעים מאמצים לאתרו. כעת האיש באופן אישי עוסק במדינות שיצטרפו לניהול המהלך המשמעותי בעזה והוא פירוז הרצועה, איסוף הנשק מהחמאס ותחילת השיקום על פי חזונו. יש המלעיזים והמקטינים בגודל ההישג עד כאן ומנסים להסביר איך טראמפ עשה "כיפה אדומה" לביבי. על פי לפיד, הנה הוא בשונה ממה שדיווחת – "התיאום עם ארה"ב הוא חסר תקדים…" ממשיך למרות שגופתו של רן גוילי ז"ל טרם הושבה, הנה הוא הכניס את תורכיה וקטאר לניהול השלב הבא, הנה הוא הכניס את אנשי אבו מאזן לניהול והנה הוא עם סיפורי "עלי באבא" באיראן. אז אוליי מעט הייתי מצנן את הלועז הראשי ומבקש קצת ממלכתיות אל תנסו להקטין הישגים ולחתור תחת הרק לא. ישנם הישגים ובראשם מערכת היחסים עם ארה"ב בכלל וטראמפ בפרט, אני משוכנע ששם במאר אל אגו לא היו רק צילומים, שמפניות וחגיגות השנה החדשה ומעריך ש"נסגרו" שם פרטים רבים שאת רובם אנחנו לא מכירים. אז קטאר ותורכיה בפנים העיקר שהחלל האחרון יהיה בבית ושהחמאס יתפרק מנשקו גם אם זה יקח עוד קצת זמן. איראן יכולה לחגוג את עצירת המחאה לעת עתה, אך כמו שכבר הכרנו את טראמפ בטח החגיגה עוד לפנינו. בכל מקרה צעקותיו של לפיד על הישגי תקופתו וכישלונות נתניהו, לא יערפלו את המצב במזה"ת כפי שנוצר מאז אותו יום ארור. הציפיה דווקא בימים מורכבים אלו שהאופוזיציה תתקדם ותראה קצת מעבר כדי לסייע בהכרעות שעל הפרק. הימים מלמדים שנחישותו של טראמפ והתחייבותו כלפי העם האיראני היא האופציה המשמעותית שעל הפרק, אחרת אין הסבר טוב יותר לצבירת העוצמות במפרץ הפרסי בואכה המזה"ת. מעט סבלנות וטראמפ יבהיר שוב, שאין אצלו דיבורי סרק וגם העם האיראני יזכה להמשך "מהפכת השירה" ולשינוי שהם מייחלים לו.
בהמשך לכך נכון הוא שהחמאס מעט התבסס אחרי הפסקת האש וצבר כוחות משמעותיים לשליטה בעם העזתי, אך גם כאן ברור הוא שגם לעזתים נמאס והם בציפייה לחיים אחרים. יחד עם החזרה לשליטה בעזה, צריך לראות איך שם כמות המיליציות, התושבים והמדינות שמביעות הסתייגות מהחמאס מלמדת שישנה ציפייה למשהו אחר בעזה. הנחישות של ארה"ב מלמדת שאין בכוונתם לתת לארגון טרור "לצחקק" על ההסכם שהושג. טראמפ, הצוות שלו והמדינות שתומכות במהלך יבהירו לחמאס שעד כאן. ומכאן העניינים התנהלו על פי האג'נדה שלנו, שתוביל לעזה אחרת מהותית.
אסון התינוקות בירושלים הוא נוראי. משפחות ששמו את מבטחם במעון התינוקות קיבלו את הבשורה הגרוע מכל ושם 2 תינוקות – ליה ואהרון בני חודשים בודדים נמצאו ללא רוח חיים ועוד תינוקות רבים שפונו לבתי החולים. כאב לב נוראי על אובדן מיותר, כפי הנראה לאור רשלנות של הצוות, מלמד על תרבות של התנהלות חסרת אחריות של מנהלי המעון, אבל לא פחות של המערכות המחויבות לבקרה, מעקב ואכיפה. לפני כארבע שנים התקבלה החלטה להעביר את האחריות לגיל הרך למשרד החינוך אחרי שאחריות זו הייתה במשרד העבודה במשך עשרות שנים. משרד החינוך קיבל אחריות, אך עד היום לא עשה רבות בכדי לממש אותה הלכה למעשה. התוצאה היא שאלפי תינוקות בישראל נמצאים במעונות יום לא מפוקחים ולא מנוהלים באמות מידה הדרושות. התופעה הזו של "סידור עבודה" נוח קיימת כבר שנים רבות, להורים במידה רבה יש אחריות לכך, אך הם מצאו להם פתרון זול ונוח ולמשרדי הממשלה זה היה מאוד נוח, משום שזה דרש מהם העמקה והשתלטות על האירוע. אך גם כאן כמו ישראלים טובים ה"יהיה בסדר" הוביל לתוצאה טרגית. ללא דיחוי ופשרות משרד החינוך חייב לממש את אחריותו באופן בלתי מתפשר בכדי למנוע את הטרגדיה הבאה. יחד עם הסדרת הנהלים, ההנחיות והכפיפויות המדינה חייבת להכניס יד עמוק לכיס בכדי לסבסד את המעונות עבור הורים שרוצים להיות חלק מהיצרניות במשק הישראלי. כיום המחירים הם מופקעים ובלתי סבירים (פער המחירים בין מעונות מפוקחים לכאלו שלא נע בין 1000 ל 3000 ש"ח) ומאלצים הורים למצוא פתרונות בחוסר אחריות.
בינתיים ההתארגנויות הפוליטיות תופסות תאוצה והבשורה היא שאין בשורה. אותם פרצופים, אותם שמות, אותם עסקנים ואותה אג'נדה אז שלא תצפו למשהו אחר ושונה ביום שאחרי. אייזנקוט יניע מהלך ל"מפץ הגדול" – בנט, לפיד והוא כמפלגה שתגרור הכי הרבה קולות מימינם ליברמן ומשמאלם גולן ומתחת לשולחן עבאס וחבורתו. גולן לא מוותר וממשיך בדרכו שניראה שהשמאלה שלו עדיין לא בשיאו. הליכוד נמצא בלופ מבלי יכולת למצרף שונה וגנץ שם לא מביא בשורה. החרדים יודעים שהטוב ביותר עבורם זה ביבי, אבל בינתיים הוא לא מספק "סחורה טרייה". בקיצור יש מערכת פוליטית שהיכולת שלה להשתנות היא מוגבלת עד חסרת יכולת. במידה רבה אין את האיש שיפרוץ את תקרת הזכוכית וישנה פה את סדר היום הציבורי, כלכלי ועוד יותר הביטחוני וידאג שמשהו פה יוביל לאיחוד השברים הרבים הקיימים בעם. כך שבמידה רבה אנחנו נכנסים למערכת בחירות רועשת וגועשת נוכח האתגרים, אך משעממת ו"מבאסת" נוכח הפרצופים על אחת כמה וכמה אחרי המשבר הנוראי של ה – 7/10.
ידידיי ורעיי אלו ימים בהם זעקות שבר מעל דוכן הנואמים לא יועילו לחוסן הלאומי הדרוש נוכח האתגרים שבפתח, גם אם הבחירות בפתח. אני משוכנע שהנשיא טראמפ ידאג שמילותיו לא יוותרו בחלל הריק ועל כן נכון יהיה שנעסוק בחיזוק רוח העם ובהתכוננות לתרחישים השונים. כל אלו מחייבים אותנו שתופעת ה"יהיה בסדר" תשתנה בחברה שלנו ועל כולנו האחריות למנוע את הטרגדיה הבאה.