רונן בר לקח איתו הפעם תצהיר לבית המשפט העליון בדמות "פח בנזין" והחל בהצתת מדורה במקומות "אסורים", במקומות של "קודש קודשים", בהם הבסיס המרכזי למערכת היחסים היא אמון. בתוך החדר הסגור בין ראש הרשות המבצעת – ראש הממשלה לבין מוביל ארגון משמעותי כזה – שירות הביטחון הכללי חייבת לשרור אוירה נקיה של אמון בסיסי. השיחות בארבע עיניים הם קריטיות לתפקוד הארגון והן מלמדות על רמת אינטימיות גבוהה  שלטעמי, מחייבת במערכת יחסים שכזו. בודדים הם הארגונים שנדרשים לרמת אינטימיות ושיח אמוני שכזה וביניהם – צה"ל – רמטכ"ל, מוסד – ראש המוסד, שב"כ – ראש השב"כ, המל"ל – ראש המועצה הלאומית לביטחון ועוד מספר מצומצם של בעלי תפקידים המקיימים שיח ישיר עם ראש הממשלה. במקרה של השב"כ הוא בכפיפות ישירה לראש הממשלה כך שאינטנסיביות המפגש והשיח היא משמעותית. מתוך אלו מחליט ראש השב"כ לשתף בשיח אינטימי, בטחוני , רגיש וחושף את בית המשפט וברור שההדלפות יזרמו ובכך את כולם לשיח הסודי לשיח המבוסס על אמון כמו בין בעל ואשה. מה החשיפה הזו תעשה להבא באשר לשמירת האמון הזו, אני מניח שתיהיה פגיעה משמעותית ובכדי לבנות זאת מחדש יצטרכו לבצע שינויים משמעותיים ולעבור שנים רבות עד אשר זה יבנה מחדש. עם כל הכבוד לראש השב"כ הוא כרגע לוקח את אחד הארגונים המשמעותיים ביותר בישראל וגורר אותו למקומות שהיציאה מהן תיהיה קשה מאוד לכל ראש שב"כ שימונה בעתיד. רונן בר מחזיק בקרנות המזבח ובמידה רבה לוקח צד במאבק הפוליטי המתנהל בין הקואליציה לאופוזיציה, בין הרשויות – המבצעת והשופטת ובאופן שמעורר השתהות מציב את עצמו באופן "תמים" או בשם שולחיו כ"מגן" הדמוקרטיה. אם לרונן בר היו ספקות באשר להנחיות ראש הממשלה ובאשר להנחיות שאינן בסמכות אז מדוע הוא המתין עד כה, אם באמת הוא זיהה סכנה לדמוקרטיה הישראלית מצד ראש הממשלה אז למה הוא לא זעק אז. לטענתו ראש הממשלה ניסה להבהיר לו שבעניין הנאמנות בין הממשלה לבג"ץ, בין החוק לדין הוא מצפה שהוא ישמע לממשלה ולא לאחרים. אם כך מדוע זעקתו לא יצאה אז ומדוע הוא לא הביא זאת לשולחן היועמ"שית ולכל מקום אחר. הימים מלמדים על הדלפות מדיונים אינטימיים בקבינט, במשרד ראש הממשלה ובמקומות נוספים ופה יש ראש רשות מבצעת משמעותית, רשות חשאית שמשתף בסוגיות שההנחה היא שהן סודיות ואינטימיות לשיח בין ראש הממשלה לבינו.  ובכל זאת גם אם ראש השב"כ צודק בתצהיר שלו ונניח שכל שנכתב טהור, נקי, לא "מזוהם" בפוליטיקה ומאוד משמעותי אז מה עכשיו? איך ניתן להמשיך להתקדם ולשמור על מערכת יחסים בה המנהיג, המפקד לא יכול להנהיג או לתת פקודות לפקודו. מה אז ראש השב"כ יקבע במה להתמקד, מול מי לפעול, מה המדיניות ועוד החלטות שהן סמכות הדרג הפוקד במקרה הזה ראש הממשלה. מאידך האם הציפיה שהיועמ"שית תכריז על נבצרות. בקיצור "פח הבנזין" הוא עם פוטנציאל לאורניום מועשר ברמה גהוה וכזה שיכול להשמיד את כל הרעיון הדמוקרטי בכלל ובישראל במיוחד. גם אם הכל נכון אצלו זו העת שיודיע על פינוי מקומו ופשוט יסגור את ה"פח" וידאג להניח אותו רחוק מגורמי ההצתה ובודאי ההסתה. בכל מקרה מה שכעת עומד לדיון בבג"צ זו החלטה מינהלית האם רונן בר ראוי להמשיך להיות ראש השב"כ אחרי הדחתו , פה אחד , על ידי הממשלה והעומד בראשה וכעת ניראה , לאחר הגשת התצהיר כאילו הולך להיות היפוך והדיון יתמקד בהאם ראש הממשלה ראוי שימשיך לבצע את תפקידו עד כדי הכרזת נבצרות ולכן יש כאן בלבול נוראי גם באשר לסמכות הדיון של בית המשפט העליון.

באשר לחוק הגיוס, שוב אנו עדים לתאריכי יעד שהחרדים בקואליציה מניחים בכדי להעביר את החוק, כפי שהם רואים לנכון. הפוטנציאל בסוגיה זו בהחלט יכול להוביל לפירוק הקואליציה ולהליכה לבחירות משום שגורמים רבים בקואליציה, בודאי בימים אלו של מלחמה, רואים בחוק הזה כסוג של "סכין" בגב למשרתים את המדינה וכזה שיוביל לכך שתיהיה פגיעה אנושה בימין בכלל ובליכוד בפרט. גם כאן חייבים להניח את הנתונים ללא מניפולציות וללא "אחיזת עיניים". הנתונים מלמדים על בעיה קשה בגיוס לצה"ל בכלל בתוכם מסך הפוטנציאל הלאומי לגיוס אנו מתקרבים לאיזור ה – 55% גיוס שבתוך ה – 45% הלא מגוייסים החרדים הם בין 15-20% כך שכיום אנו עדים לתופעה מתרחבת של לא מגוייסים, אגב רובם ממרחב "מדינת" תל אביב ובעיקר על ידי הוצאת פטור על ידי פסיכיאטר/קב"ן. אז בהחלט כאשר באים לדון בסוגיית הפטור מגיוס של החרדים, חייבים לדון בפטור מגיוס ה"שקט" שנוגס פוטנציאל משמעותי באחוזי הגיוס ובמחסור הלוחמים בצה"ל ובמילים אחרות בדיון בין "מרן" ל"קב"ן" ראוי יהיה, שנשקף את הנתונים והמציאות באופן נכון ולא נוותר לאף צד בחובת הגיוס ושירות המדינה לרבות אוכלוסיית המגזר.

ידידיי ורעיי הממלכה והממלכתיות איבדו גובה רב בהתנהלות השוטפת של כולנו וראויי יהיה שנשיב לממלכה את עוצמתה ונתנהל בממלכתיות מחייבת גם בזה וגם בזה ללא מניפולציות והסתות.