אמנון אשל אסולין

"משיכת כתפיים", ירי לעבר כוחותינו, ("שלא על ידי חמאס… ",( שחרור חטופים בקצב שלהם, הוצאות להורג "סיטונאיות", השתלטות על השיירות ההומניטריות ועוד כל תכליתן היא להבהיר אנחנו כאן, שולטים במצב, שולטים בקצב, שולטים באוכלוסייה ותפסיקו לקשקש עם פירוז ופירוק. החמאס שוחק את ההרתעה הישראלית בלי לספור את ישראל, ארה"ב, מצרים ויש סיכוי גבוה וסביר שקטאר וטורקיה באופן שקט תומכים בו במהלכים המזלזלים בהסכם שנחתם. במידה רבה הם מנסים להוכיח שכוחם במותנם וה – 6/10 הוא התאריך הקובע לאופן המשך התנהלותם גם עם המשמעות היא חזרה ללחימה. במידה רבה דווקא מעורבותם של בעיקר טורקיה וקטאר בהסכמות מאפשרת להם סוג של לגיטימציה להמשך התנהלותם וללא מהלך משמעותי, רגע לפני שבירת הפסקת האש לחלוטין, על ידי האמריקאים באופן נחרץ הם יבינו שזה בסדר. אסור למדינת ישראל לחזור לימי ההכלה והסבלנות שמעודדים אותם לכך שניתן לכרסם בהסכמות שהושגו ובהרתעה הישראלית. הימים מלמדים שההרתעה נפגמת והם מבינים שהסובלנות וההכלה הישראלית תחת הנחיה אמריקאית היא כזו שתאפשר להם לחזור למוקדי הכוח ולשקם את יכולתם. החמאס משתקם צבאית, מגייס המונים ובונה מחדש את כוחו הצבאי בעזה, הם מחסלים כל מי שיש חשד לגביו ששיתף פעולה ומבצעים הוצאות להורג ללא כל רחמים, הם משתלטים בחזרה על הניהול העירוני, הם חוזרים להתמקם במבנים ציבוריים – מסגדים, בתי ספר ומוסדות ציבור, הם משתלטים על הכלכלה וחוזרים להיות הסוחרים בסיוע ההומניטרי ועוד פעולות שמנסות להבהיר אנחנו כאן על אף ולמרות. מדינת ישראל חייבת להבהיר לשותפות בהסכם, כי החמאס מוביל חזרה למצב המלחמה ולא תהיה ברירה אלא בפעולה צבאית במוקדי הכוח ואז מתוך כך להגיע לסעיף הפירוק והפירוז של ארגון הטרור. אסור לנו לאפשר חזרה לביסוס רצועת טרור מדינתית שמהר מאוד תנסה לחזור למשוואות של הימים שלפני הפלישה לישראל. חייבים לנקוט פעולות של אפס סובלנות והבהרה חד ערכית כנגד כל פעולה שמקדמת ביסוס מחדש של החמאס בעזה. נכון שהאמריקאים יעשו הכל על מנת לא לפספס את ההזדמנות ואת החזון לשינוי דרמטי במזה"ת, אך הלחץ חייב להיות כלפי השחקנים שהצטרפו ל"חגיגת" ההסכם. הביקורים הדחופים של ההנהגה האמריקאית בישראל מלמדים רבות על הנחישות שלהם להשלמת המהלכים ולמיצויי של כל סעיפי ההסכם, אך לעת עתה ניראה שעיקר הלחץ שלהם הוא כלפי מדינת ישראל ופחות כלפי השותפים ובעיקר כנגד החמאס. ההרתעה הישראלית חייבת להיות נוקבת, ברורה ומלאת עוצמה כלפי עזה וההתנהלות שם ולא פחות כלפי כל מי שינסה לפגוע בריבונות הישראלית בכל הגבולות גם במחיר שטראמפ יכעס. מנגנון ההסברה הישראלי חייב לחזור ולפעול באופן אפקטיבי ואסור ששוב אנחנו ניתפס בהפרת ההסכמות ועל כן חייבים להשקיע רבות בעולם בכלל וכלפי השותפות להסכם בהבנה שחמאס הוא זה שגורר אותנו למשבר שהשפעותיו בעזה ובמזה"ת מסכנות את היציבות המיוחלת. במקביל לביסוס ההרתעה הישראלית חייבים לשקם את מנגנוני ההתרעה ולבצע שינוי משמעותי בכך שמנגנוני ההתרעה יהיו חדים יותר ממה שראינו ב – 7/10. מערכות אמ"ן והשיח המאפשר בין הדרגים השונים ובין המנגנונים השונים בתוך אמ"ן. בתוך כך חייבים לצמצם את הפער בין המידע, לידע, לגורמים בשטח. תוספת טכנולוגיות ומערכות מתקדמות להתרעה הם הכרחיות, אך חייבים לבסס אמון בשיח בין הגורמים הרבים הקיימים שכל תכליתן להביא את הידיעות לכדי פעולה אופרטיבית אפקטיבית. בנוסף לאמ"ן כמובן שהשב"כ והמוסד חייבים לקדם שינויים אפקטיביים שיאתגרו את הביטחון העצמי המופרז, שלא לומר היהירות שאחזה בנו על אף ולמרות כל האינדיקציות שהיו שנים אחורה. ההתרעה הישראלית חייבת לחדד את חושיה המודיעיניים ולייצר מצב בו מקבלי ההחלטות מקבלים את החומרים השונים לא רק על ידי גורמי הערכה. ההתרעות חייבות להגיע בלוחות זמניים שיאפשרו פעולות מנע משמעותיות שכל תכליתן למנוע את המלחמה. רק פעולה רב ארגונית ובמנגנון שמחייב שת"פ איכותי בין הגורמים ישפר את ההתרעה ויניח תשתית ראויה יותר לקבלת החלטות.
ההרתעה וההתרעה הם מרכיבים משמעותיים בתפיסת הביטחון בכלל ומדינת ישראל השקיעה בכך רבות לאורך ההיסטוריה שלה וזאת כדי ליצור ביטחון לאומי, חוסן לאומי, כלכלה מבוססת והבנה אזורית ועולמית שאנחנו כאן לנצח. אויי לנו עם האויב יבין שאסטרטגיית, סינוואר, נסראאלה ואיראן הם אלו שישחקו את היכולת של מדינת ישראל לשרוד ועל כן התגובות הצבאיות והדיפלומטיות חייבות להיות חדות, כואבות ומהירות. הפעולות שהאויב מבצע בעזה, בלבנון, באיו"ש, בגבולות מצרים וירדן צריכות לקבל מענה מיידי באפס סובלנות ובמלוא העוצמה הצבאית.
ידידיי ורעיי חבר הגר בגבול הצפון סיפר לי שתושבי אביבים זיהו תנועה של מחבלים לכוון גדר הגבול וביחד עם כיתת הכוננות היישובית פתחו באש לעברם, כאשר הגיעו המפקדים הבכירים לשאול מדוע הם פתחו באש הם הסבירו בקצרה אנחנו גרים פה ולא נסבול יותר תנועות אויב לא מטופלות. מכאן ברור שהשיקום של החוסן הלאומי וההרתעה חייבות בעלות אופי התקפי אופרטיבי, אחרת אין סיכוי שניישב מחדש את הפריפריה הכל כך חשובה לביטחון הלאומי.
נאחל לשובם של 13 החטופים החללים שעוד נותרו בידי הטרוריסטים והחלמה מהירה לפצועים.