יום רביעי ה 26/2/25 השיירה יצאה מראשון לציון ובה משפחת ביבס האב – ירדן שיבדה לחיים ארוכים ישוב מאחור עם ארונות הקבורה של רעייתו וילדיו – שירי, כפיר ואריאל והם נסעו בדרכם האחרונה דרומה לחבל אשכול לישוב צוחר ושם יערך טקס הקבורה היהודי. עצוב, מרגיז, מעורר חלחלה ובעיקר מעצבן עד כמה בני הנבלה מהחמאס שבעזה יכולים היו להיות אכזריים לקחת אם ושני ילדיה הפעוטות ולרצוח אותם בדם קר ואז להמשיך בהשחתת גופותיהם, הוי כמה נורא. מדינה שלימה עמדה שם בצמתים, השתתפה במסע הלוויה הזה והרכינה ראשה נוכח הזוועה ונוכח חוסר היכולת להושיעם מידי המרצחים. גם אם לא ראינו את הארונות , עמדנו ובכינו והבטנו אל השיירה כאילו שם היו בנינו, בני עם ישראל והמראה היה קשה. המסע הזה התחיל ב 7/10 באותה יום נוראי והתמונה של שירי, כפיר ואריאל זכורה לכולנו. אם שמנסה לגונן על ילדיה מבועתת ומלאת פחד תוך ניסיון לגונן על התינוקות והמרצחים מגחכים ומובילים אותם אל הלא נודע. כולנו היינו משוכנעים שהם יחזרו יחד ותמצא שם החמלה האנושית שתשיבם, אך מרצחים חסרי צלם אנוש רצחו בהם ואף התעללו בגופות אחרי הרצח באכזריות שהדעת לא יכולה לחשוב עליה. ירדן האב חזר מהשבי הנוראי לפני שבועות אחדים וציפינו וקיווינו שיהיה איחוד, אך הם חזרו בארונות אחרי מסע וטקס משפילים של רוצחי החמאס המתועבים ולאחר בדיקת גופותיהם התגלו הזוועות הנוראיות והתגלה חוסר גבול הציניות של המרצחים שהעבירו גופה אחרת מזו של שירי וכאשר זה התגלה טענו שזה בטעות. המסע הזה יזכר לדראון עולם לנו כעם יהודי, לנו מדינת ישראל, לנו צבא הגנה לישראל ולנו תושבי המדינה האהובה שלנו כי יכולנו להם, אך לא עמדנו  בציפיות שלנו מעצמנו והפקרנו את מאות הנרצחים ולא היינו שם כמושיע, על אף ולמרות כוחנו ומדינתנו. מסע הלוויה הזה מצטרף למסעות הלוויה של הגופות שחוזרות ממנהרות החמאס שם בעזה ומלמדות אותנו שהאכזריות שם חצתה את קו צלם האנוש וזהו מסע לוויה של כולנו, שבו נצטרך לחדד את שבועתנו לבני עמנו, "לא עוד!" ולהמשיך לבסס את ארץ ישראל ותושביה על פי הערכים הלאומיים שלנו. ממשלת ישראל חייבת לעשות הכל ובכל מחיר על מנת להשיב את כולם הביתה – החיים והנרצחים וביום שאחרי לא לנוח עד אשר אחרון הארורים של לוחמי החמאס ימצא את דרכו לשערי הגיהינום. המלאכה מורכבת, קשה וארוכה ואסור לרגע להתעייף או לעצור אחרת אלו ימצאו את דרכם לשוב ולנסות לרצוח בבני עמינו שוב. הברבריות של האסלאם אינה חדשה לנו,  אך זו של החמאס התגלתה כברבריות במודל מתחדש בו אף ניראה כי במידה מסוימת זוועות השואה משפילות מבטן.

המזרח התיכון מתעצב מחדש ובהחלט הבית הלבן במתכונתו החדשה מנסה ללחוץ למציאת פתרונות יצירתיים. כעת מנסים לשם להחיות מחדש את הסכמי אברהם ולהביא לפריצות דרך חדשות ביחסים במזרח התיכון מול ישראל. כעת על הפרק ערב הסעודית ששם מנסים לעשות מאמץ מכל הכיוונים ובעיקר האמריקאים להתקדם תוך בידוד הסוגיה הפלשתינית וכעת באופן מפתיע  או לא לבנון הוזכרה תחת כותרת הסכמי אברהם ואפילו סוריה ואכן המזרח התיכון נמצא בתפנית אסטרטגית משמעותית, כולם מבינים זאת ומדינת ישראל צריכה להיערך לאופציות ההשתנות ולהושיט יד לשלום. מזרח תיכון חדש חייב להפוך מסלוגן וסיסמא למציאות נוכחת ובטח ובטח לאחר שנה וחצי של מלחמה נוראית שבמידה רבה דחקה את איראן ועוד כמה דמויות מרצחים והותירה את השחקנים לקדש את החיים ופחות את הרצח והדמים.

ידידיי ורעיי יום עצוב לעם ישראל, אך  נמשיך להושיט יד לשלום ולהתפלל על קדושת השלום והחיים מספר פעמים ביום ויחד עם זאת נדרוש שזכרו של החמאס ימחה כמו זה של עמלק, לעולם נזכור את אשר עשו וכעם לא נשכח את השפלות האנושית בזוועות ודם האם ועולליה יכתבו את הנקמה בגויים/ בחמאס.

יהיה זכר משפחת ביבס – שירי, כפיר ואריאל ברוך ועם ישראל מחזק את רוחך ירדן!