יום הכיפורים מאחורינו ועוד רגע ניכנס לסוכה, נברך על ארבעת המינים וננסה לכמה ימים להניח בצד את המציאות הישראלית המטורפת ושם ברור שאפשר לשבת באותה סוכה יחד גם אם לא מסכימים על חלק מהדברים.

אבל בזמן שאנחנו מתכנסים פנימה, העולם ממשיך לדבר עלינו בחוץ, שם בעצרת האו״ם בניו יורק, נדמה לפעמים שהסיפור כבר נכתב, ישראל עומדת שוב ושוב במרכז הביקורת. נאומים נגד ישראל, דרישות מישראל, גינויים לישראל, קריאות להפסקת אש, דרישות לסיוע הומניטרי וללחץ בינלאומי. זאת ללא שאלת יסוד אחת "שולית"  האם הביקורת על ישראל באמת מתייחסת לכל התמונה? מכיוון שלפעמים נדמה שהזיכרון הבינלאומי קצר באופן כמעט בלתי נתפס, המלחמה לא התחילה בחלל ריק, היא לא נולדה מתוך דיון באו״ם ולא התחילה בעקבות פעולה ישראלית כלשהי.

ובכל זאת, ככל שהזמן עובר, האירוע שהצית את המלחמה נדחק לשולי השיח, בעוד שהדיון הבינלאומי מתרכז כמעט באופן מוחלט במה שישראל עושה בתגובה. ואת התופעה הזאת חייבים להוקיע, לא משום שאסור לבקר את ישראל, אלא משום שאי אפשר להבין את המציאות בלי להבין גם את הסיבה שבגללה ישראל יצאה למלחמה מלכתחילה.

כולם שם נותנים נאומים "חוצבי להבות" על זכויות האדם ובצדק, אבל זכויות אדם אינן אמורות להיות מטבע שמשתמשים בו רק כאשר הוא מתאים לנרטיב מסוים. די למוסר המערבי הכפול ולשיתוף פעולה ברור עם הטרור המחתרתי והלאומי, כי אם חייהם של תושבי עזה חשובים והם אכן חשובים גם חייהם של תושבי מדינת ישראל חשובים מספיק או אוליי של תושבי איראן, סוריה, לוב, תוניס ועוד ועוד. הטרגדיה אינה חד צדדית ואם הערכים הם כאלו אז מן הראוי שהבמה שם בניו יורק תעסוק בשני כווני המתרס. לא ניתן להכיר בצד אחד שתוקף בטרור חסר רחמים אזרחים ואילו מדינה שקמה להגן על אזרחיה מתוך כוונה ורעיון של השמדת מדינת ישראל ואז היא זו שתיתקף.

בחלק מהשיח הבינלאומי, ישראל כבר אינה מוצגת כמדינה המתמודדת עם מלחמה מורכבת, אלא כמעט אך ורק כמי שאחראית למציאות כולה. מנהיגים תוקפים את ישראל על עצם הרעיון שהיא מתכוונת לשנות את המציאות שנכפתה עליה, בהחלט ישראל החליטה – "לא עוד הכלה וסובלנות למבקשי השמדתנו". ההבחנה בין מי שפתח במערכה לבין מי שנלחם בה הולכת ונעשית מטושטשת.

גם נאומו האחרון של נשיא טורקיה בעצרת האו״ם ממחיש עד כמה ישראל הפכה למוקד מרכזי בשיח הבינלאומי. ארדואן תקף בחריפות את ישראל וקרא להגברת הלחץ עליה ולהכרה רחבה יותר במדינה פלסטינית. זה אגב אותו ארדואן שעמו עשה פשעים נוראים בארמנים וגם כיום בכורדים, אבל אל לנו ללמוד מארדואן, אלא מחובתינו המוסרית ולפני הכל הגנה על העם היושב בציון. אפשר לחלוק על מדיניות ישראל, אפשר לדרוש ממנה לעמוד בסטנדרטים גבוהים, אפשר ואף צריך לדון באחריותה להגנה על אזרחים ובדרך שבה היא מנהלת את המלחמה, אבל אי אפשר לנהל את הדיון הזה ללא ההקשר הרחב? ובהבנה שישראל היא מהמדינות שעושות יותר מכולן באשר למוסר והתנהלות בשדות הקרב.

העולם המערבי באמת מאמין בערכים שהוא מטיף להם? אם כן הוא חייב להיות עקבי ולא לנהל שיח בשני אקורדים. מצופה מהמערב ומנואמים כמו מקרון לקצת יותר יושרה ובטח הכנה בהעמקת לימוד ההיסטוריה בהקשר לעימות בכלל ולחמאס בפרט.

אפשר ומותר להצטער עמוקות על סבלם של אזרחים בעזה, ובאותה נשימה לעמוד על זכותה של ישראל להגן על אזרחיה, אפשר לבקר את ישראל, מבלי להפוך אותה לשורש כל הרוע במזרח התיכון, אפשר לתמוך בזכויות הפלסטינים, מבלי למחוק את הזכויות והביטחון של הישראלים ואפשר לרצות שלום, מבלי להתעלם מהמציאות שמונעת אותו.

חשבון נפש אמיתי לא יכול להיות חד-צדדי. אם העולם מבקש מישראל לעשות חשבון נפש — ישראל צריכה לדעת להקשיב, אבל אולי הגיע הזמן שגם העולם יעשה חשבון נפש משלו, על הסטנדרטים הכפולים, על הזיכרון הסלקטיבי, על השיח שמציג לפעמים את ישראל כאילו היא פועלת בחלל ריק ועל הקלות שבה חלק מהעולם המערבי מאמץ נרטיבים פשוטים למציאות שהיא הכול חוץ מפשוטה.

בעוד כחודש הישראלים ילכו לקלפיות. הם יתלבטו, יתווכחו, יכעסו ויבחרו, אבל בינתיים, מעבר לים, כבר מתקבלת החלטה אחרת: לא רק מי צודק במזרח התיכון — אלא איך העולם יזכור את המלחמה הזאת. וזה כבר מאבק על הזיכרון ואולי גם על האמת. בסופו של דבר, אפשר להתווכח על המדיניות של ישראל, אפשר לבקר את הממשלה, אפשר לבקר את הצבא, אבל אסור לנו לאפשר לעולם לשכוח את השאלה הבסיסית ביותר – איך המלחמה הזאת התחילה — ומדוע בכלל ישראל נאלצה לצאת אליה.

ידידיי ורעיי לא נאפשר למקרון, ארדואן, א-שרע ועוד מנהיגי עולם לקבוע עבורנו את האסטרטגיה לביטחון לאומי ובטח לא כאשר הם מדברים במוסר כפול ולנו הלקח בימים אלו שאחרי צום הכיפורים והתכנסות בסוכה בואו נאחד שורות ונעמיק בחשבון הנפש הלאומי אל מול הצביעות הצרפתית והכוונות הטורקיות.

ובינתיים ששלומית תבנה את הסוכה בה נשב ונקיים את מצוות האושפיזין, חג שמח לכולם.