ואצלנו כאן בבית אנחנו רק ממשיכים לצפות במונדיאל מהכורסא בסלון וצופים ברגעי נחת של ספורט עולמי, אבל הספורט הלאומי שלנו – הפוליטיקה, הבחירות והמאבק הפנימי ממשיכות לספק כותרות מרעישות ומלמדות שהמתח  עולה ומגיע לשיאים לקראת ההכרעה על מועד הבחירות הקרבות. גדי עם מפלגת "ישר" ממשיך בהתמדה ובמסר של המבוגר הלאומי האחראי ומקבל "ליטוף" מהסקרים בשבועות האחרונים, שמלמדים על קריסת ה"ביחד" של בנט ולפיד. הערכתי האישית היא שעוד לפני הבחירות הביחד הזה יהפוך לנפרד ולחרב שתאיים על כל גוש האופוזיציה אפילו יותר ממה שהם מייחסים לגנץ עם ה"מחנה הממלכתי". כך שלהבנתי אם לא יהיה מהלך מאחד של מפלגות האופוזיציה, תחת מנהיג אחד הם ימשיכו לריב ביניהם על העברת קולות מה"ישר", לב"יחד", ל"מחנה הממלכתי", ל"ישראל ביתנו", לדמוקרטים" וחוזר חלילה מבלי יכולת לפרוץ את סך המנדטים שהם צריכים בכדי להכריע את הבחירות. גם כאן כמו בכר הדשא חייבים את השחקן המפתיע שיעורר את הרגש הלאומי באופן משמעותי ויביא לשינוי ולמהפכה פרדיגמטית. בצד השני הליכוד ממשיך במאבקיו הפנימיים עם ניסיונות של נתניהו לזכות בשריונים רבים שיותירו את הבחירות המוקדמות שם במאבק "ענקים" שבו הקטנים/ החדשים/ המשוריינים יהיו המנצחים הגדולים. המאבק הזה יוצר מתחים רבים בתוך הליכוד, שאפילו מאיימים מאוד על אופציות של פיצול והקמת מסגרות מפלגתיות חדשות. מול המאבק הפנימי יש את התסיסה החברתית שעלולה לפגוע בליכוד בסוגיות חוק הגיוס, ההטבות האינסופיות לחרדים, כן לא ואיזה ועדת חקירה, הצפון לאן, איחוד העם ועוד נכסים לאומיים שהליכוד חייב להיות ברור בהם אחרת רבים יינטשו את דרכם וגם כאן לא די בהצהרות של ביבי על רצון לאחד את העם. ש"ס במידה רבה מאבדת את צביונה נוכח חוק הגיוס שעל הפרק, זו היתה מפלגה שעיקר בוחריה היו בשירות צבאי וידעה לשלב נכון בין עולם התורה לעולם השירות, אך התבטאות גסה של אחד מרבניה במועצת חכמי התורה על הרמטכ"ל – "יימח שמו" מלמדת כוון אחר על התנועה העממית הדתית הזו ועד כה התבטאות זו לא זכתה לגינוי פנימי חריף. לא בטוח שבדרך הזו ש"ס תצליח לשמור על מעמדה והתמיכה שהיא קיבלה מרבים מסורתיים ברחוב. החרדים האחרים ממשיכים במאבקם על חוק הגיוס ובעיקר מבהירים לנתניהו והליכוד אנחנו לא בכיס שלכם, אלא אם תכריעו בחקיקה ש"תציל" את העריקים, בחוק גיוס, בהטבות לאברכים ובעוד סוגיות, אך לא בטוח שהאיומים הללו הם עם "שיניים" ואוליי בטוח יותר שבצד השני הסיכויים שהם ייהנו מנחת קלושים יותר. בן גביר ממשיך בהצהרות לוחמניות רבות בעיקר הקשורות לזירה שלא באחריותו ואפילו 148 נרצחים בחברה הערבית לא מביאות אותו להכרזת מלחמה על ביטחון הפנים הלאומי. סמוטריץ ממשיך בהצהרותיו בכדי למצב את עצמו בימין ולזכות בקולות שיביאו לחציית אחוז החסימה. הוא זה שמנע מביבי לרוץ לעבאס והוא זה שהביא לשחרור החטופים וכמובן הוא זה שדואג לקו לוחמני מול אויבינו גם במחיר מול ארה"ב. וכמובן שהמפלגות הערביות שמתנדנדות בין איחוד לבין ריצה עצמאית וכאילו לא רואות איך הבייס של הבוחרים שלהם מדמם תרתי משמע ואינו מאמין בדרך שהם בחרו. ההערכה היא שיהיה קשה להוציא את הרחוב שלהם מהאדישות ובעיקר הפחד יוביל לאי נקיטת עמדה. כך שבהחלט הספורט הלאומי שלנו חזר להיות ה"משחק המרכזי" ונקווה שיהיו בו רוח לאומית עם הרבה מוטיבציה שתוביל לשיפור מערכת היחסים הפנימית שלנו.

ידידיי ורעיי כל אחד והספורט שלו בינתיים עד ה – 19/7 מועד גמר המונדיאל נהנה כולנו ממה שקורה על כר הדשא ואני בטוח שעוד יהיו שם הפתעות, שלא בהכרח יביא את ברזיל, ארגנטינה, ספרד או צרפת לנקודת הסיום וזה בעיקר בזכות ה"פוליטיקה והדיפלומטיה" האחרות שמתנהלות בדשא הירוק. ונאחל לכולנו ששחקני הספורט הלאומי שלנו ילמדו שיעור בהכרעות, הפתעות וניצחונות  מהמאבקים על הכר הירוק!