השקעתי המון זמן ומאמץ והאורחים מפרגנים, אבל שלומי והילדים רק מתלוננים. אז אני כותבת כאן כדי שאולי אתם החברים הוירטואלים שלי תעזרו לי ותאמרו אם אני צודקת או לא. תזכרו שיש רק תשובה אחת נכונה…כי אתם החברים שלי.
קניתי כריות חדשות. הבשורה היתה מרנינה אילולא התגובה הלא חיובית של הילדים. מה אכפת לילדים ומה הם מתערבים בכריות של אמא? את זה גם אני שואלת. כשהייתי ילדה, לא היתה לי זכות לומר את דעתי על ריהוט ועיצוב הבית. כשאני חושבת על זה, ברוב הנושאים לא היתה לי זכות. כולל הבגדים שקיבלתי מבנות הדודה. היתה לי דיעה בנושא? ברור שהיתה, רק שמרתי אותה לעצמי. מימי ילדותי כבר הפנמתי את החוכמה שבשתיקה. ואילו היום, דיונים, טענות ומענות. על כל ספה יש בין 4-5 כריות ואין להם מקום לשבת. זו סיבה להתמרד? דמוקרטיה הם חושבים שיש פה. שחר אפילו שואלת, אמא לא מפריע לך שמרוב כריות אין לנו איפה לשבת? מצפון היא חושבת לעשות לי. אז זהו שלא מפריע לי. יש שתי ספות ועל כל אחת נשאר מקום אחד לשבת. יחד עם הכורסא זה שלושה מקומות. אז אני טוענת שיש מקום לשבת, רק קצת. רוב הזמן אחד מהם לא נמצא, בחוג, אצל חבר או סתם במחשב, אז בשביל אחד שאני אזיז כרית? שיצטופפו ולא להתקטנן. הסלון הוא פינת המשפחה ואני קובעת עליו. כשהם היו צעירים והייתי צריכה להימחץ בין שני כסאות בטיחות ברכב התלוננתי? לא.
לילדים יש הרבה תלונות מאז שהבית הפך להיות מסודר. הם מסכימים שהוא מהמם (אם אמא שואלת נכון שהבית מהמם? מה הם יגידו? תזכרו שדמי כיס מעורבים בעניין), אבל טוענים שהוא כמו מוזיאון.
אני טוענת מנגד, ששנים אי אפשר היה לדרוך בבית, כי הוא נראה כמו שלוחה של טויס אר אס, רק על הצעצועים על הרצפה ושבור. אז לי זה לא הפריע? הפריע. עכשיו אחרי ששיפצתי, הבית מותאם לצרכיי. ואמרו לי לשים את צרכיי במרכז, אז שמתי. אה… וגם את הפרחים שמתי במרכז, על מזנון הטלויזיה. אי אפשר להדליק את הטלויזיה כי זה חוסם את כפתור ההדלקה? שיראו פחות טלויזיה. אם הם מצליחים בכל זאת להדליק, רואים זר פרחים מבצבץ על המסך שלדעתי זה ממש יפה. לדעתם פחות. חוץ מזה גם ככה רציתי שנהיה בית יותר משוחח. אז אין צורך להדליק טלויזיה ובטח לא להזיז את הפרחים.
שלא תגידו שאני לגמרי לא מתחשבת, יום אחד נחה עליי רוח טובה אז שאלתי אותם, מה כל כך מפריע לכם? תנו לי דבר אחד שמפריע ואני אלך לקראתכם. אני פתוחה להקשבה. רק בלי כריות ופרחים, זה קו אדום. שלומי פתאום אמיץ, הוילונות מפריעים הוא אומר, מאז שיש וילונות לא נכנס כבר אור. למה צריך אור שלומי? להפך, החושך יוצר אווירה רומנטית. ומה גם שעכשיו חורף וחשוך גם כך, אז הטיעון שלך לא רלוונטי, חוץ מזה שאלתי את הילדים, לא אותך. כדאי גם שתזכור מי מבשלת בבית ופתאום תחליט שלא בא לה.
הם נותנים דוגמא את המגבות במטבח. אי אפשר לנגב בהן ידיים. אני אומרת, בכל בית סביר המגבות ליופי תלויות. מי שמע על לנגב בהן ידיים. בשביל זה יש מגבת ספיציפית מוחבאת בצד. שאני אתלה אותה במקום גלוי כי אתם לא מוצאים אותה? אם היא היתה במקום גלוי, משמע היא יפה, משמע אתם לא יכולים להשתמש בה. אז תחפשו את זאת שהחבאתי ותנגבו. בתלויות לא נוגעים. גם בכוסות התלויות לא נוגעים, יפות זה ליופי, רק ליופי. זה לא סתם מאותו שורש. דניאל, תחזיר בבקשה את המגבת לתליה שאמא לא תתרגז.
אני אומרת, כל אחד והשגעונות שלו. אחד לספורט, אחד למחשב ואני לסידור הבית. אז אופיר קח את הילקוט שלך מפה ושים בארון. יש לך שיעורי בית, תסיים בכיתה. כאן הילקוט בארון. מסודר, ככה. שלא יקרה שוב.

וגם בפייס: ליזה ארזוני