מאמר דעה מאת אמנון אשל אסולין אחרי שמיצה את נביכותיו של ה"רוטויילר" – אמסלם ו"זרק" אותו לרחובות, מוציא ביבי את ה"נבכן/נשכן" החדש – שר המשפטים שינשך במלוא העוצמה את אחת מאושיות השלטון – הרשות השופטת ובכך פתח את המאבק המשמעותי ביותר על עיצוב פניה של הדמוקרטיה בישראל. יריב לוין "פתח באש" עם הצגת הרפורמה במערכת […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- יחי הרוטווילר החדש!
מאמר דעה מאת אמנון אשל אסולין
אחרי שמיצה את נביכותיו של ה"רוטויילר" – אמסלם ו"זרק" אותו לרחובות, מוציא ביבי את ה"נבכן/נשכן" החדש – שר המשפטים שינשך במלוא העוצמה את אחת מאושיות השלטון – הרשות השופטת ובכך פתח את המאבק המשמעותי ביותר על עיצוב פניה של הדמוקרטיה בישראל. יריב לוין "פתח באש" עם הצגת הרפורמה במערכת המשפט הישראלית ובהצעתו הוא מבקש ל"הנמיך" באופן משמעותי את מעמדה של הרשות השופטת ועוד יותר את מעמדם של השופטים שם. בדמוקרטיה באשר היא, נדרשת מערכת איזונים מדויקת בין שלושת הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת, כך מאז תחילת דרכה של שיטת ממשל זו, עוד באתונה/יון העתיקה והמשך עד לדמוקרטיה המודרנית היו "מאבקים" בין שלושת הרשויות בכדי להגיע לאיזון הנכון, נכון שבדמוקרטיה המודרנית ישנו "טשטוש" גבולות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת כיוון שהן תלויות האחת בשניה. בין העקרונות בדמוקרטיות המודרניות עומדת החוקה ככלי מרכזי לקביעת הנורמות והערכים החברתיים, מה שבישראל לא קיים, אך נקבע כי חוקי היסוד בהיררכיה נמצאים בתווך שבין חוקה לחוק רגיל, כך שאנו במצב ביניים. לאורך השנים בהיסטוריה הישראלית התנהלו דיונים בין שלושת הרשויות, אך במשך שנים רבות, ולא רק הצד הימני של המפה, ישנה סברה שחייבים לנקוט פעולות על מנת ליצור איזונים ובלמים בין הרשויות. במערכת המשפט הישראלי מאז שלהי שנות השבעים הובילו נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ועוד יותר הנשיא אחריו אהרון ברק את מה שמכונה האקטיביזם השיפוטי. למעשה האחרונים קבעו והובילו "כללי משחק" חדשים וקבעו שתחום העיסוק של הרשות השופטת אינו מצטמצם לפרשנות חוקית, אלא לקביעת נורמות, ערכים, פסילת חוקים וכפיית מהלכים על הרשות המבצעת. וכתוצאה מרצון זה נתפתחו שני מושגי יסוד מרכזיים עליהם השתית בית המשפט את ערכאותיו והם מבחן ה"סבירות" וה"מידתיות", כלומר בית המשפט יוכל להכריע האם סבירה היתה החלטת הרשות המחוקקת או אף הרשות המבצעת ובמקרים מסוימים מידתיות ההחלטות שנתקבלו, עד כמה ישנה מידתיות בהחלטה. מכאן ברור, שמתחת לפני השטח, החליט בית המשפט להיות חלק מרכזי בקביעת הנורמות ובכך חדר במידה רבה למרחב השייך לרשויות האחרות – המחוקקת והמבצעת. לוין בה עם מהלך הפוך והוא רוצה להיאבק על מקומה של הרשות המחוקקת ועוד יותר הרשות המבצעת ולמעשה במידה רבה לצמצם את חופש פעולת הרשות השופטת ואפילו עד כדי "קשירת ידיהם" של השופטים. המהלך הזה קורא תיגר על הרשות השופטת ובעיקר על שופטיה וכתוצאה מכך יוצר "דרדור" איזונים באופן בעייתי, כך שעוצמת הפעולה והכוח לרשות המחוקקת ועוד יותר למבצעת היא במידה רבה לא סבירה. בצדק הנושא "הלוהט" הזה מביא לגל של תגובות ומחאות בצד השני של המפה הפוליטית. שר המשפטים רוצה לייצר איזונים, אך מהלכיו יכולים לפגוע בדמוקרטיה הישראלית ולהחליש את מערכת המשפט באופן כזה שבהכרח היא תיפגע. אסור שהרפורמה תיפגע בעצמאות מערכת המשפט וככל שזו תצטמצם כך יופרו חוקי יסוד מובהקים ובעיקר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לכן בהחלט עולה צורך בפעולת איזון ורפורמה במערכת המשפט, אך צריך לראות שזו לא "מרחיקת לכת" ובעיקר לא כזו שתשבש את הדמוקרטיה הישראלית. עולה השאלה היכן הייתה הממשלה הקודמת שיכלה לקדם רפורמה בתחומים ברורים, שכעת לוין מקדם, לרבות פיסקת ההתגברות. במקום לעסוק באיזה "קשקוש" של טיפול במשקאות ממותקים וכלי פלסטיק היו צריכים להוביל חקיקה לפיסקת התגברות ברוב של 100 חברי כנסת או עוד חוקים בעלי ערך לדמוקרטיה הישראלית, אך הם בחרו לעסוק בדברים אחרים. הרפורמה הזו היא לא פחות מאשר מהפכה במערכת המשפט הישראלית ועולה השאלה למה הזדרז השר עם הצגתה ולמה בחר את העיתוי הזה. אין בכך רמז לכך שהוא התכוון להעביר מסר להרכב השופטים בבג"צ "דרעי", אך המתנה של שבוע נוסף הייתה מסירה מספר שאלות מסדר היום הלאומי. בכל מקרה עם הרפורמה תתממש מלא או חלקית, חייבים לנהל דיונים עמוקים באשר לדרך למימושה ובתוך הדיונים הביקורת שעולה היא בהחלט לגיטימית. הרחיק לכת נשיא בית המשפט העליון לשעבר – אהרון ברק בכך שדיבר על "חורבן בית שלישי" וביקש לצאת ל"מלחמה על הבית" מול הרפורמה המדוברת. צריך לנהל מאבקים לגיטימיים ואלו צריכים להיות על פי כללי הדמוקרטיה ויחד עם זאת שרשרת של מנהיגים משמעותיים יוצאים לתקשורת באמירות שיוצרות דמורליזציה בעם ובמידה רבה פוגעים בחוסן הלאומי זה במידת מה לא אחראי, אך בין זה לאמירה של ח"כ פוגל על מעצרם של ראשי האופוזיציה -לפיד וגנץ על בגידה המרחק הוא רב. גם הימין וגם השמאל חייבים לנהוג באיפוק ובאחריות לאומית ולזכור שאחד העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה הוא המפגש הארבע שנתי מאחורי הפרגוד ונכון יהיה שהשמאל ינסה להתארגן מחדש ולבחור אסטרטגיה שונה מ"רק לא ביבי" וטקטיקה אחרת מה"כלי פלסטיק". השבוע ביקרתי במרכז חוסן עירוני באחת מהערים בישראל ושם עולה כי בשבועות האחרונים כמות הפניות עלתה משמעותית וישנה עליה בחרדה הציבורית. כנראה שהעליה בחרדה היא גם כתוצאה מחילופי השלטון, אבל גם לאמירות של מנהיגי האופוזיציה ומנהיגים ציבוריים אחרים יש אחריות על רף החרדה המטפס .
ידידיי ורעיי עם דמוקרטיה אז עד הסוף רק לא לשכוח שיש פה בקשה, שכללי המשחק הנהוגים יהיו הוגנים לכל צד ויותר מכך שכל שלושת הרשויות ידעו לשמור על האיזונים ויגנו על העם, המדינה, האומה וערכיה.
כתיבת תגובה