כפי שנראים הדברים בשבועות האחרונים בהתנהלותה של הממשלה עולה הסבירות שימיה מתקצרים והדבק של "כתף אל כתף" התחיל לאבד מהאפקטיביות שלו. קצב האירועים שמחייבים מיתון, פשרה, חוסר הכרעה וויתור אידיאולוגי של הצדדים מלמד שבסופו של יום יהיה משבר שלא ימצא לו פתרון. חוסר התיאום בין הבכירים – בנט, גנץ, לפיד וליברמן, ההתקפלות המתמשכת בנושאים מהותיים של התיישבות, אירועי הטרור האחרונים המחייבים פעולה משמעותית מול ערביי ארץ ישראל, "איבוד" הנגב, מכירת החמץ ועוד נושאים נפיצים רבים לא מצליחים לייצר איזון אידיאולוגי מכיוון שבפרקטיקה הפערים הם לעיתים כמרחק מזרח ממערב. כל זה מוביל להערכה ברורה שמובילה לשתי אופציות משמעותיות לאחר שישנה הבנה ששרידות ההרכב הנוכחי לא אפשרית. האחת אופציית הקמת ממשלת ימין בהנהגתו של ביבי או גנץ, עדיפות לגנץ והאופציה השניה היא מערכת בחירות נוספת בטווח החצי שנה הקרובה. הנה בהפתעה מוחלטת, על אף הרמזים שהיו לכך בעת כתיבת שורות אלו מגיעה הידיעה הדרמטית, שיו"ר הקואליציה – חברת הכנסת הגברת עידית סילמן "עורקת" לאופוזיציה, ברור שאם הידיעה הזו נכונה שעון החול להקמת קואליציה חדשה או בחירות קיבל מרווח משמעותי יותר ב"צוואר הבקבוק" ובמידה רבה הספירה לאחור החלה. אם כל הכבוד לקואליציה הקיימת לא ניתן להמשיך ולדחות סוגיות מהות בחברה הישראלית מתוך רצון לא להגיע להכרעה, כי זה יסכן את הישרדותה ועל כן במידה רבה מהלך של פירוק הקואליציה יביא להסדרת האידיאולגיות המפלגתיות והלאומיות מחדש וכל צד יבוא עם הלקחים שלו לאחר ההתנסות הזו. בעידן בו "הפוליטקלי קורקט" מאבד מערכו בתפיסות היסוד בעולם המערבי ובודאי עם מהלכו של פוטין באוקראינה, אז גם אצלנו היה ברור שצריך להתחיל בתחומים רבים מאוד לקרוא לילד בשמו – "עץ תפוחים לא מניב אגסים" וכך גם לטרור ערבי ישראלי אי אפשר לקרוא "שנות קיפוח והזנחה". קשה למצוא יהודי ישראלי שנמצא במצבי רווחה קיצוניים, שיקום ויעשה פעולת טרור כנגד המדינה ואזרחיה ולצערי במגזר הערבי בתמיכה אידיאולוגית ודתית של צדדים רבים ניתן למצוא את הטרוריסט בקלות.

עם ישראל נערך כמדי שנה לקראת חג הפסח הקרב ובא ורוב תושבי המדינה, היהודים בעיקר, עושים הכל על מנת להתחדש, להתארגן, להכין, לקנות ולארוז וכל זאת בכדי לקבל את חג החירות, הפסח והאביב במלוא הדרו. יותר מכל החג הזה מסמל לכולנו את חירות העם והיציאה ממצרים לארץ כנען על פי ההבטחה לאבותינו. ניראה כי סיפורו של העם היהודי שמתומצת בהגדת הפסח הוא סיפור ששייך לבריות בכלל ולעמים רבים ואפילו בעידן הנוכחי. בני האנוש מחפשים, כל אחד בדרכו, את חירותו האישית והלאומית בכדי לממש ערכים, מסורת ושותפות גורל. בימים אלו אנו רואים את העם האוקראיני נמצא בסוג של "עבדות" ומחפש את גאולתו מידי פוטין ובשבוע האחרון העולם נחשף לרוע אנושי מהחמורים שידעה האנושות וזאת בחסות מעצמה שפעמים רבות "הוקיעה" סוג של פשע אנושי שכזה. עד מתי הצביעות הלאומית של מנהיגים תיהיה כזו שתוביל עם שלם להזדהות עם מטרות הזויות שכל תחליטן שבירת כל המוסכמות האנושיות. העולם המערבי ימשיך לעסוק בניסיון לייצב מערכת ערכים בינלאומית באמצעות ארגונים שונים ומשונים שפעמים רבות צביעותם "מחליאה" ומעוררת ספקות לגבי האג'נדה שהם מובילים ויראה לנגד עיניו את ה"מפלצת" האנושית הבאה וינסה בגיבוב מילים הזויי לתת שם או פירוש למשהו אחר במקום לומר את האמת המדוייקת. 

בשבת האחרונה בטבעון צוין אירוע שבת אומנים, שהפך למסורת קהילתית מרעננת, מחבקת ופתוחה לקהילה ולסביבה, חבל שבמידה מסויימת ילדי הקריה לא שולבו באופן משמעותי וחגיגי יותר עם מרכולתם. ורגע לפני חגיגות שייח א – בריק ממליץ לאפשר חגיגות קהילתיות בלי גוון פוליטי מכל סוג שהוא.

ידידיי ורעיי הימים הם ימי התארגנות העם לחגיגות הפסח והאביב וכולנו עסוקים במלאכת ההתחדשות ויחד עם חגיגת חירותינו, גם הפוליטיקה הישראלית נמצאת רגע לפני השתחררות מ"דבק" אידיאולוגי חסר יעילות וכולנו תקוה כי העם האוקראיני יזכה ליציאה לחירות לאומית לאחר זוועות השבועות האחרונים ותנו לקהילתיות לנצח.