עולה כי המחלוקת בתוך הבית אינה פשוטה וביבי גייס את סנגוריו בכדי שישכנעו את בני המשפחה שישנו כאן חלון הזדמנות שחייבים למצות אותו. זאת לאחר שנים של "אין כלום, כי לא היה כלום", וכמעט שאין ישראלי שלא מכיר ושמע את האמירה הזו מפי האיש – ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שחזר עליה כ"מנטרה" קבועה, שבאה לנגח את הרשויות במדינת ישראל – משטרת ישראל וחוקריה, אנשי הפרקליטות, מערכת המשפט ובעיקר להעביר מסר חד לתושבי המדינה בכלל ולבוחריו בפרט ומכך השתמע שהוא נרדף על ידי מערכות האכיפה, התקשורת וה"שמאל", מכיוון שהבינו שהקלפי היא לא המקום להחליף את ביבי בשלטון. הנה "מישהו" זיהה חלון הזדמנות ובתפנית חדה בעלילה הסיסמא התרוקנה מתוכן ומסתבר לכולנו כי "יש הרבה, כי היה הרבה" ואולי הרבה מאוד. בכדי להבין בצורה הפשוטה ביותר הסדר טיעון לא נעשה על ידי מי שמשוכנע ש"אין כלום…" – הסדר טיעון הוא למעשה הסכם בין נאשם בפלילי לבין התביעה במסגרתו הצדדים מגיעים להסכמות/פשרות ובמסגרתו הנאשם מודה בחלק מהאישומים והתביעה מסירה חלק מהם והצדדים מגיעים לסיכום  על העונש וזה מובא לאישור בית המשפט. כפי שכרגע מסתמן מהדיווחים ביבי יורחק מהחיים הפוליטיים ל – 7 השנים הקרובות, תחת ההסכמה על אישום בסעיף שמביא קלון,  ולמעשה ניתן לומר כי הוא סיים את דרכו הפוליטית. לכינויים רבים זכתה הכותרת התקשורתית הזו – "המפץ הגדול", "רעידת אדמה", "תזוזות טקטוניות" וכל זה כמובן בהקשר של המהלכים הצפויים בפוליטיקה הישראלית. בהחלט יש כאן אירוע דרמטי, שישפיע באופן מהותי וישנה את פניה של הפוליטיקה הישראלית בחודשים הקרובים ואף יותר. לצער כל המחנה שחובר בזכות ה"רק לא ביבי" פתאום ימצא את עצמו בלי ביבי ואז מה יאחד אותו. הרק לא הזה הצליח לחבר בין ימין לשמאל, בין ערבים ליהודים, בין דתיים לחילוניים, בין אידאולוגיות הפוכות וניתן לומר שחיבר בין שמן למים. בתוך הליכוד הוא יאיץ את מלחמת הירושה בין כל הטוענים לכתר ובהחלט אנו בפני סערה משמעותית, שבמידה מסוימת מאיימת על שלום הבית שם. גם המחויבות האישית שהפכה לסמל בין נתניהו לדרעי וליצמן מתייתרת וממש לא בטוח שכך ינהגו אלו כלפי מי שיזכה להוביל את הליכוד. ההערכה היא שבמידה ויגיעו הצדדים להסדר טיעון אנו עומדים בפני מצב בו הליכוד יצליח להתאחד ולאחד סביבו קואליציה שתפיל את הממשלה ותאפשר להם לחזור לשלטון או לחילופין ללכת לבחירות נוספות. קשה לראות כיצד הממשלה הנוכחית תצליח לקיים עצמה בהנחה וההסדר נחתם ויוצא לדרך. יחד עם זאת ועם כל השינויים הדרמטיים הללו במערכת הפוליטית דווקא הסיפור המשמעותי כאן הוא הריצה של מנדלבליט לביצוע הסדר הטיעון. האיש שכנע אותנו במשך שנים כי תיקי האלפים מבוססים לעייפה ודווקא רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו כיועמ"ש הוא בסוג של ריצת אמוק לסגור עסקה. יש גם מי שחושד באיש בכך שכוונותיו הן לא טהורות ואולי דווקא יביא להתקדמות לכוון עסקה, אך לא יגיע למעמד של סיכום ובכך ישכנע תקשורתית את הציבור בכך שטענתו לאורך השנים שמדובר בנאשם בפלילים מבוססת מאוד. אם האישומים הם כל כך חמורים ועדיין יש להט לסגירת עסקה עם עונשים מופחתים שכאלה, אז בהחלט צודק הציבור ויתר הטוענים כי יש לנו מערכת משפט בררנית ובצדק אינה זוכה לאמון הציבור. בכדי לייצר תחושה של ניקיון כפיים מובהק "מגייס" מנדלבליט את ה"גורו" של מערכת המשפט הישראלית – נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק וזה באמירה אחת מכשיר את העסקה "האינטרס הציבורי גובר על המשך ההליך…." ובכך מכשיר ליועמ"ש את הספרינט לסיכומים בהסדר. בכל מקרה הימים הקרובים הם ימי הכרעה ולוח הזמנים צפוף לביבי ניראה שיש אינטרס מובהק לקדם הסדר, אם אפשר בלי קלון, בכדי לשים את כל ה"אלפים" מאחור ומנגד למנדלבליט יש רצון לנקות שולחן רגע לפני שמסיים. בנסיבות הללו יש המון טעם לפגם אם הפרשיה הזאת מסתיימת כך וצריך לבחון, לבדוק ולחקור לעומק מה מסתתר מאחורי האינטרס האישי של מנדלבליט רגע לפני סיום שירותו כראש התביעה הלאומית. לעת עתה ניכר כי ביבי זוכה לעליה באהדה הציבורית וגם כאן האיש כפי הניראה עם אינטרסים סמויים שעוד יתבררו לנו בהמשך.

השבוע כמו גם בשבועות האחרונים זכינו לעוד "הצגת יחיד" שהכשילה את הקואליציה בהתנהלותה. חברת הכנסת זועבי ממר"צ שהחליטה מבלי ליידע אף אחד מחבריה להצביע נגד חוק הגיוס. הצבעתה הביאה לכישלון הקואליציה בהעברת החוק ובכך היא באה ואמרה לחבריה, אם לא תיספרו באופן איכותני כל אצבע, אז אל תופתעו מכמות האצבעות לה תזכו בהצבעות כולל המכריעות ביותר. שר הבטחון – בני גנץ, שעמל רבות על החוק, ניראה המום לחלוטין במשכן הכנסת ברגעי ההכרעה הדרמטיים של ההצבעה ואולי פניו בישרו על מצבה העגום של הקואליציה הנוכחית והממשלה בכלל. ניכר היה על פניו כי להערכתו זועבי לא הצביע בהפתעה בצורה הזו, אלא היה מי שדאג להכשיל אותו בכך ולבשר על עוד יום מביש בכנסת ישראל בסוגיות של משמעת קואליציונית בכלל וקידום אינטרסים בפרט. במצב הנוכחי ובודאי עם כמות ה"נורבגים" בכנסת ישראל מומלץ לחברי הקואליציה עוד יותר להתחשב בכל בעל אצבע ולרצות אותו ואת האינטרסים האישיים שלו בטרם ירצו להעביר חוקים באופן פרלמנטרי.

ידידיי ורעיי האם "יש הרבה כי היה הרבה" או "אין כלום כי לא היה כלום", נדע בימיים הקרובים בהתאם לריצת הספרינט רגע לפני "קו הסיום" של היועמ"ש לממשלה, בכל אופן מאוד תמוה מדוע שני הצדדים נמצאים ברגעי ההכרעה הללו וכל אחד מטעמו מגייס "גורו" כזה או אחר. ומאוד "מחשיד" דוקא האינטרס של מנדלבליט לסיכום וחתימה. "רעידת האדמה" בפוליטיקה הישראלית בכל מקרה מתרחשת אם הסדר ובלי הסדר וזאת הוכיחה לנו השבוע חברת הכנסת זועבי.