אמנון אשל

לא ניתן לנהל מדינה בשיטת השטיקים, הטריקים והקומבינות, לא הכל ניתן לעשות בקיצור דרך ובשיקולים פוליטיים בלבד. כשהפוליטיקה משתלטת על ההחלטות המקצועיות והופכת לכלי מרכזי בניהול המדינה אז בהכרח התוצאה תהיה בינונית ומטה.
משבר הקורונה כדוגמה מנוהל באופן כזה, מונה דרג מקצועי איכותי מאוד שתפקידו להוביל את המאבק בהתפשטות הנגיף, וגם שם, על אף שמדובר בהצלת נפשות רמת המעורבות הפוליטית פוגעת בהכרח בתוצאה. קשה מאוד להתנהל באופן סביר כאשר כל משרדי הממשלה "משותקים" לחלוטין, מכיוון שתקציב המדינה הפך להיות כלי משחק בידי הפוליטיקאים. במצב שכזה ישנה פגיעה אנושה ביכולת התפקודית של משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים רבים וכמנכ"ל עיריה אין לי, אלא להצר על פגיעה קשה בתפקוד ובעיקר כואב העניין בהקשרם של האוכלוסיות החלשות, שרבים מהם הגיעו לפת לחם.
מדינה שמשיקולים פוליטיים וייתכן אף אישיים לא "מצליחה" למנות בעלי תפקידים בכירים רבים מאוד פוגעת ביכולת הביצועית שלה. אין מפקח כללי למשטרה, אין ראש לשירות בתי הסוהר, אין מנכ"ל למשרד המשפטים, אין פרקליט מדינה, אין יועץ משפטי לכנסת, אין ראש אגף תקציבים, אין מנכ"ל למשרד האוצר, אין חשב כללי ואין ואין ואין. מדינה שכזו מתפתחת בה תרבות של "יהיה בסדר" ברמה הלאומית. ממליץ לקרוא את נאום ה"יהיה בסדר" של רבין ז"ל שמפרט תופעה תרבותית זו, שמשתלטת על כל חלקה טובה בחברה הישראלית. אין מה להתפלא במצב שכזה שאוכלוסיות רבות לוקחות את החוק לידיים עד כדי ניצוצות של מרי אזרחי.
בהמשך למצב התפקודיות של חלק ממערכות המדינה ראינו השבוע שוב את האלימות כלפי נשים במלוא עוצמת ושוב נשים נרצחות ומופקרות על ידי הגורמים השונים וחלקן במצב של חוסר אונים, בהלה ופחד. האלימות הזו בולטת יותר בקרב החברה הערבית ועדיין לא נמצא מגן, על אף שהתופעה מתפשטת וניראה כי ידם של האלימים ממשיכה להיות על העליונה.
ועוד בהמשך לכך השבוע נחשפתי לסכסוך פנימי בכפר איבטין ושם השימוש באלימות רחוב עלה מדרגה וגורמי האלימות ממשיכים להשתמש באין מפריע בארסנל מרשים של כלי נשק – רובים, מכונות יריה, רימוני רסס ועוד, כאילו אין דין, אין דיין ואין ריבון.
ידידיי ורעיי רבים יאמרו כי החיים בישראל הם איכותיים וטובים, אך בעיניי המצב בו כך מתנהלת המערכת הפוליטית יביא מהר מאוד לפשיטת רגל" פוליטית, חברתית וכלכלית.