שנה חדשה היא בהחלט זמן טוב להשפיע על הגזירה וכולנו רוצים בדיון ה"אלוהי" להיות מיוצגים לדין חיים. גם בשלבי הכתיבה של סיכום השנה ערב ראש השנה וגם בשלבי החתימה בצאת יום הכיפורים ואפילו בשלבי הערעור עד גזר הדין בליל הושענא רבה כולנו רוצים שתיגזר עלינו הגזירה הנכונה. בתוך כל אלו כולנו עם פתיחת השנה החדשה נדרשים לחשבון נפש אישי ולדיון פנימי. מה עשינו טוב  ומה פחות, במה התקדמנו ובמה עמדנו או אפילו צעדנו לאחור, כמה חייכנו ולמי גרמנו לבכות, היכן יצרנו זיכרונות וכאלו שהעדיפו את הנשכחות, למי שלחנו רסיסים של כוונה ולמי יצרנו אמונה. כל אלו ועוד בחשבון הנפש השנתי בכדי שנזכה להיות טובים יותר, שונים מאתמול ומאירי אור למחר. בליבנו התקווה שהכתיבה, החתימה והגזירה יהיו לטובה, לבריאות איתנה ולהצלחה.

חשבון הנפש האישי מחייב אותנו ויחד איתו חייב להיות חשבון הנפש הלאומי. וכאן רגע לפני הבחירות ואוליי ההתחדשות בהנהגה לאומית ראויה ראינו השבוע את "מצעד" הרשימות לקראת ה"בחירה" ולא נמצא חשבון נפש פוליטי מפתיע. שם הרשימה כבר נחתמה ובה ניתן ללמוד כין אין הרבה מאלו שמבטאים מחילה, סליחה וכפרה. באמת באמת אוסף של רשימות "משעממות", שמבטאות עוד מאותו דבר שלא בהכרח מלמדות על שינוי ותקווה. כאלו ש"חתמו" את הרשימות עם פריימריז והרבה "שירייונים", עם בחירות מקדימות במחשכים, עם רשימות מתעדכנות, עם הדחות, עם פרישות, עם הפתעות ברגעים האחרונים, עם התחברויות, עם תמימויות, התפלגויות, התחברויות ועם כאלו שהתבצרו בעמדות. הסיכויי שמסתמן שניראה משהו שונה ואחר מצטמצם ובעיקר מלמד שהגוש הוא הקובע והימין "נעול" בתוך עצמו ומנגד השמאל "מתבצר" ברק לא. האם זה מלמד על היום שאחרי בעיניי כן והרבה, אלא אם יהיה שם המעוף המנהיגותי לממשלה רחבה, מאוחדת שתייצג את מירב העם ותחזיר את ה"אמצע" לשליטה ואת כולנו לשפיות. מסתמן בעיקר מהרשימות שהונחו לעת עתה שיהיה אובדן קולות "סיטונאי" שיכול לשנות מהותית את רצון העם. המנהיגות הבכירה חייבת להכריע האם ה"שוליים" ימשיכו להיות המרכז החזק או שמא המרכז יחזור לאחיזה מנהיגותית שתוכל להכריע את ההכרעות הדרושות לעתיד המדינה והעם. גם בימים הקשים של מחלוקות לאומיות ידעו המנהיגים רגע להניח בצד את ה"אני" לטובת הלאומי ולהוביל להכרעות הדרושות. נדרשת כאן מנהיגות אמיצה, עם מעוף, יצירתיות כזו שתניח תקווה אמיתית ונכונה ושתעסוק בהרגעת הנפש הלאומית העייפה. האם זה אפשרי, כן בהחלט, זה דורש אומץ לב אזרחי ופוליטי תחת עקרונות ברורים שהביטחון, החברה והכלכלה חייבים יציבות לאומית בכדי לעמוד באתגרים הרבים. לא צריך מלחמות, משברים ו"נפילות" בכדי להכריע לטובת הרוב, צריך בעיקר מעשה מתוך הבנה ותבונה שזהו צו השעה.

אז בתוך הרצון של כולנו לשנה חדשה, מוצלחת ופוריה, אנחנו חייבים לדרוש הנהגה ראוייה. הסקרים ימשיכו להיות המסמך העיקרי שיושב בפני כולנו והם ינבאו את המספרים המוכרים שלא יבטאו הכרעת הרוב. הם ימשיכו לזגזג בין הימינה – לשמאלה, בין ה – 63-57 ולהיפך, בין עובר או לא עובר את אחוז החסימה, אך על פי ה"רשימות" שנחתמו ניראה כי משם לא תגיע הישועה. במצב הנוכחי ועל פי הקמפיינים שמאיצים במפלגות ניראה כי ההתבצרות בעמדות הופכת להיות המוטיב המרכזי, אך בואו נקווה שגם כאן הגזירה ה"אלוהית" תשפיע ותגרום לגנצים, הוינטרים, המעוזים ועוד שזו העת להכרעות של ה"גדולים", גם אם יהיו הרבה בכיינים ומאוכזבים. המדינה בעת הזו בין המשך התקפה, להסכמים, להתיישבות וויתורים צריכה מנהיגות שמניחה את הרוב חזרה במרכז ומשקמת את רוח העם פנימה יותר מאשר החוצה.

ידידיי ורעיי התקווה היא בידינו וכולנו נאחל שה"רשימה", שסוכמה על ידי המנהיגים תיתן אור לכולנו ותקווה לעמינו ובהחלט שה"מקום" ישפיע על מנהיגינו לא לוותר לטובת הכלל כפי ששיר התקווה של מירי מסיקה מביא זאת לידי ביטויי.

"…ביום הזה תישא תפילה…

עולם מוזר

כולו שלך

כשהתקווה בלב בוערת…

בעצמך אתה בחרת

ביום הזה הניצחון

בעצם זה שלא נשברת

אל תתייאש עכשיו

האמונה אותך שומרת…

גם אם חלפה עברה עוד שנה"

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה ושנה שבה הבחירה תיהיה טובה ונכונה לכולנו ובעיקר לעתידינו!