174 חללי צה"ל בשנה החולפת, 940 חללי צה"ל מתחילת מלחמת "חרבות ברזל", ועוד כ – 160 לוחמים מכוחות הביטחון השונים, כ – 25,648 חללי מערכות הביטחון מקום המדינה, לאלו נוסיף כ 930 אזרחים שנהרגו מתחילת המלחמה, כ – 4587 ישראלים נרצחו ועוד כ 223 אזרחים זרים שנרצחו בפעולות טרור מקום המדינה. זהו מחיר השכול הכבד לעצמאות ישראל במדינתה.

כל אחד מהם הוא עולם ומלואו והם חרפו את נפשם בשדות הקרב השונים במערכות על הגנת הבית. בתוכם אזרחים שביקשו לחיות חיים שלווים במדינתם ונרצחו בפעולות טרור רצחניות של מבקשי החידלון לפרוייקט הלאומי – ציוני בבניין נחלת הארץ הזו.

כל אחד מהם ביקש בגבורתו הלל למעלות ונשא עיניו אל נופיה הקסומים של ארץ חמדת אבות ולא נם ולא ישן על משמר הארץ הזו. הם יצאו במאור עיניים, חיוכים ונחישות אין קץ בכדי לצוות לנו את החיים.

כל אחד מהם רצה בהמשך בניין הארץ הזו בעיר, בכפר, בכרך, בקיבוץ, בספר, בנחלה, בשכונה ובכל מקום ודרך מבלי לשאול האם אני מחרף נפשי למען חילוני, דתי, יהודי, דרוזי, ימני, שמאלני, פועל הבניין או איש האקדמיה וזאת  כדי להבטיח נכון ובטוח את עתידנו כאן.

כל אחד מהם הושיט יד לשלום עם עלה של זית, רצה בחינוך, בכלכלה, בתעשיה מתקדמת, בתרבות, בספורט, בבילויים, אך הם ידעו גם לאחוז בחרב הברזל ובנשק  והיו מוכנים לוותר על עולמם בכל מחיר בכדי להגן על משפחתם, על חברם, על תושבי המדינה האהובה שלהם.

כל אחד מהם וסיפורו האישי, סיפור של גבורה, נתינה, הובלה, תושייה, הצטיינות ומוכנות להקריב.

כל אחד מהם היה חבר טוב, בעל משפחה, אב ואם  לילדים, בן מסור למשפחתו ובעיקר בעל מידות וערכים לאומיים.

כל אחד מהם יחסר לנו מאוד בצוואתם הכתובה בדם ציוו לנו את המשך החיים, את החיים באיכות. עם יכולת לחיות במשותף על אף השונות, יכולת לאפשר לכל צד לחשוב בעצמאות מבלי לתקוף אחד את השני, יכולת להכיל את כל חלקי החברה, להתווכח ולא לריב, לחבק ולתת מקום, לפרגן ולאפשר חלום.

הם חסרים לנו מאוד וחובתנו לזכור, לדבר, לתת  בהם סימנים ולהנציח את גבורתם עדי עד.

כל אחד מאתנו מחויב להם ובעיקר בחיבוק בני המשפחות השכולות ללא כל תנאי ועם מלוא האהבה והכבוד הלאומי.

ידידיי ורעיי הם חסרים לנו ויחסרו בתוכנו לעד!