השבועיים האחרונים מעידים על חזרת הפוליטיקה ה"נמוכה" למציאות חיינו ואט אט משהו בביחד מאבד "גובה" וככל שהזמן חולף הגועל הלאומי חוזר לשיח הציבורי ובעיקר לאלו היושבים ב"מגדל השן". נשיא המדינה – בוז'י הרצוג נשא את נאומו לפני שבועיים ודיבר על השפעת הויכוח הפנימי בתוכנו על המוטיבציה של האוייבים מסביב, בן גביר משתלח ברמטכ"ל בישיבת ממשלה […]
השבועיים האחרונים מעידים על חזרת הפוליטיקה ה"נמוכה" למציאות חיינו ואט אט משהו בביחד מאבד "גובה" וככל שהזמן חולף הגועל הלאומי חוזר לשיח הציבורי ובעיקר לאלו היושבים ב"מגדל השן". נשיא המדינה – בוז'י הרצוג נשא את נאומו לפני שבועיים ודיבר על השפעת הויכוח הפנימי בתוכנו על המוטיבציה של האוייבים מסביב, בן גביר משתלח ברמטכ"ל בישיבת ממשלה וממשיך לפיטורי הנציבה, סטרוק טוענת שהחיילים מקבלים יותר מדיי, הממשלה מחליטה לקיים בחירות מוניציפאליות על אף הגיוס הרחב של אנשי המילואים ובכך פוגעת בזכות להיבחר ולבחור, ביבי אוסר על שר הביטחון להיפגש עם ראש המוסד בנושא עסקת החטופים, אמסלם לא מתאפק יותר לאחר תקופה ארוכה ששמר על שקט, ניצנים של המשך הרפורמה מתחילים לצוץ וכאילו, כאילו לא עברנו משהו מטלטל בחודשיים האחרונים. רק לתזכורת בימים שקדמו לאותה שבת נוראית היינו כפסע ממלחמת אחים היא כבר היתה כאן בכיכרות, בהפגנות, בשלטי החוצות ובכל פינה. במדיה השיח הפך להיות הם ואנחנו, בפרלמנט חצו כל קו אדום אפשרי והגינונים הפכו לגינויים הדדיים ולמעשה כולנו פעלנו בחוסר סבלנות לאומית, חוסר כבוד אח לאחיו וחוסר חמלה ציבורי. ה – 6 באוקטובר והימים שלפני הם ימים שבמידה רבה הכהו את חושינו הלאומיים וכולנו התעוררנו לבוקר עצוב ביום שמחת תורה האחרון, יום שיזכר לדיראון עולם בהיסטוריה היהודית. מאז כולנו מוכי הלם וכולנו חייבים חווית תיקון וטיפול לאומי בהלם. לא ייתכן שדמם של אחינו עדיין "טרי" ואנו חוזרים לריב ולמדון, להסטה ולהחרבה, להשמצה ולקללה. חייבים לעצור את הפצת הרעל בכל הערוצים האפשריים ולהראות לעולם כי כוחינו באחדותינו הלכה למעשה ולא רק בימים קשים. חייבים לגלות כאן אחריות לאומית ולדרוש מכל נושא משרה ותפקיד בדרגים השונים לחדול מההתמכרות לרוע ובעיקר לעסוק בחיבוק לאומי ואוליי יותר מכל בשמם של הנופלים ולמען שחרור החטופים. ב – 82 הימים האחרונים הרגשנו וראינו רגעי נחת וגאווה לאומית מעצם הביחד, רוח ההתנדבות, רוח הנתינה, רוח הגבורה ועוד רוחות שהזכירו לכולנו מי, מה ואיך אנחנו ובעיקר לשם מה אנו כאן בארץ חמדת אבות וכמובן אימהות. לדרוש מהם זאת זכות וחובה של כולנו ובמידה ולא להוקיע בשאגה את כל אלו שפעולתם פוגעת באחדות העם מהקטן ועד לגדול.
העם רובו ככולו טרוד בענייני החזרה לשיגרה ועייף ומותש מהמשבר הביטחוני הנוכחי, אך בל נישכח כי העם "עייף" ממשבר לאומי מתמשך של חוסר יציבות פוליטית שהביא לרצף מטורף של מערכות בחירות, הוא עייף משנה טראומתית של מאבק פוליטי בין ימין לשמאל ששבר כל מוסכמה משותפת לגורמים והוא עייף ממשבר מגיפת הקורונה שהביא להוצאת אנרגיות אישיות ולאומיות. אז בואו רגע וניתן לעצמנו את ההזדמנות אחרי משבר נוראי כזה להתאושש ולהתרומם בחזרה לרוממות הרוח הלאומית שלנו. בואו נחשוב על התנשאות והתרוממות לימים שאחרי.
ידידיי ורעיי למי שישנה את עזות המצח להחזיר אותנו לפלגנות של ה – 6 באוקטובר, ראויי שנבהיר לו שהביחד הוא לא רק סיסמא אלא דרך חיים לאומית שבחרנו בה והרצון להמשיך ולשאת את ברכת "עושה שלום עלינו…" היא של כולנו.
כתיבת תגובה