קשה לדעת איפה לשים את האצבע באירועי תל אביב/ דיזינגוף/כיכר והיום הקדוש ליהודים וליהדות. האם מדובר בחוסר רגישות של השופטים שפסקו, האם העיריה שהיתה צריכה להיות יותר אקטיבית בשלבי ההתכוננות ליום הקדוש ואף לאפשר תפילה יהודית כמנהג שנות הקורונה שם, האם אלו המתפללים שבחרו למשוך אש מכוונת ולשים "אצבע משולשת" לכולם ולבנות מחיצה פיזית לא […]
- מרכז העניינים – חדשות טבעון והסביבה דעה אישית
- "טסה, טסה הרכבת…"!
קשה לדעת איפה לשים את האצבע באירועי תל אביב/ דיזינגוף/כיכר והיום הקדוש ליהודים וליהדות. האם מדובר בחוסר רגישות של השופטים שפסקו, האם העיריה שהיתה צריכה להיות יותר אקטיבית בשלבי ההתכוננות ליום הקדוש ואף לאפשר תפילה יהודית כמנהג שנות הקורונה שם, האם אלו המתפללים שבחרו למשוך אש מכוונת ולשים "אצבע משולשת" לכולם ולבנות מחיצה פיזית לא פחות ולא יותר עם דגלי ישראל, או האם אלו הם המתפרעים שהחליטו שהם האכיפה והם סמני המשילות. זהו אחד הסימנים לתחילת הסוף של פריצת כל המחסומים שביננו, כולם עד הסוף אלו באלו הליברלים ימשכו אש ויפריעו בתפילה המקודשת – "כל נדרי" ודווקא אז יתנו דרור לגירוש יהודים בעת תפילתם, חובשי הכיפות הדתיים שלא יקבלו את פסיקת בית המשפט ויגרמו למהומות שסופן בנערות דתיות המומות ובוכיות נוכח ההלם מהאלימות היהודית כלפי אחיהם, עיריית תל אביב שבמכוון או לא, על אף הבנת הרמזים הפוטנציאלים שהיו, איחרה להגיע ונתנה לקיצוניים לפרוע. מתוך כל אלו ברור הוא שלמעלה אין על מי לסמוך שייקח רגע את העניינים ברצינות וייתן "זריקת הרגעה" או חיסון לאומי. גנץ "פותח באש" פוליטית כלפי ביבי, ביבי בוחר במילים קשות כלפי המתפרעים וחוסר רגישותם ךמעצד היום והתפילה, חולדאי מזדכה על האחריות ובן גביר לא מפספס הזדמנות להוסיף שמן למדורה. מה פה קורה פה חברים אנחנו כבר אחרי הקו האדום הלאומי והרכבות על הפסים במסלול ברור להתנגשות חזיתית שאת עוצמתה ניתן להעריך ולהבין, אך כולם בוחרים להתעלם ולא מוכנים לעצור ולדון בבקרת הנזקים הפוטנציאלית. האירוע הזה הוא לא עוד אירוע שירשם בדפי ההיסטוריה אלא הוא אירוע מעצב היסטורי הוא ההיסטוריה שממנה והלאה פני הדור לא כתמול שלשום. ברור יותר מכל ספק שהיתה התנגשות ברורה וידועה מראש לכל השחקנים הגרועים במערכה הזו וכולם המשיכו במלוא המרץ להתארגן היטב בכדי להראות את נצחונו. ה"ליברלים", התל אביבים התארגנו הרבה מראש בסד"כ מכובד ולא באורח ספונטני, הדתיים ידעו את ההחלטות ובחרו להתפלל עם מחיצה במרחב הציבורי, כך גם העיריה, המשטרה, בתי המשפט ועוד. מתוך כל המהומות, הדיונים והתגובות בכל המדיה מימין ומשמאל בעקבות האירועים היו גם כאלו שביטאו בצורה הטובה ביותר את התחושות הלאומיות. מחד מספר, מי שמגדיר את עצמו כליברל תל אביבי, אדם שלא היה מימיו בבית כנסת, שהוא, אשתו וביתו החליטו השנה להצטרף לתפילת "כל נדרי" ולחוות בפעם הראשונה את החוויה היהודית הזו. הם בחרו בבית הכנסת הארעי במרחק 100 מטר מביתם – בכיכר דיזינגוף, רק מה הם לא ידעו את סיפור המחלוקת. הגיעו לשם בלבוש לבן והוא עם כיפה וכשהתקרב שמע את המהומה. מהר מאוד לאור הכיפה על ראשו והלבוש שלהם הם תוייגו על ידי הליברלים התל אביבים כחברים מהצד השני ו"זכו" לאותה אלימות מילולית קשה על פי תיאורו ואפילו פיסית לרבות דחיפות, שבירת כסאות וקריעת המחיצה. הוא ומשפחתו שבאו בתמימות לראשונה בחייהם לחוות את תחילתו של היום הקדוש ליהדות, בחרו לאחר כחצי שעה לשוב לביתם חזרה תחת כעס ואף טראומה ממה שהצד שלו/הם עשה כלפי הצד השני ובעצם מנעו בכוח את התפילה. הוא שרצה לחוות ובעיקר להראות לביתו את המנהג היהודי זכה לחוויה טראומתית שעוררה אצלו שאלות קשות על ערכים ובעיקר סובלנות, סבלנות, הכלת האחר ועוד. ומאידך איילת שקד השרה לשעבר שמספרת על הבית כנסת בשכונת רמת החיל , שם היא מתגוררת, ובו היא רואה מגמה של שנים אחדות בו משנה לשנה הבית כנסת מתמלא יותר ויותר מתפללים והחצר כבר עמוסה לעייפה ומעידה כי באי בית הכנסת הם בחלקם הגדול אותם ליברלים- תל אביבים- אשכנזים שב – 37 השבתות האחרונות מרביתם נמצאים בקפלן, נתב"ג ובכל מחאה אפשרית. אלו בחרו בבחירה היהודית להיות יהודי, דמוקרט, ליברלי ולהגיע גם לשערי בית הכנסת על פי הצורך, הרצון והעיתוי שיבחרו, אך כשיגיעו יכבדו את מנהג המקום והמעמד. אני לא מצליח לראות אף יהודי, ליברל , תל אביבי מגיע למסגד ביפו ומחליט למחות או לפנות לבג"צ על כך שאין בין המתפללים גם מתפללות ובכך לנסות להשבית את קדושת המעמד והמקום. כואב הלב ואף התחושה היא של פציעה אישית ולאומית שהנה אנחנו כאן בארץ אבות אבותינו מצליחים "לפצוע" אחד את השניה וללא כל ניסיון להיות רגישים איש לרעהו. השיבוש הלאומי הזה הוא מחולל שינאה וריחוק שמותירים רבים מאיתנו עם פה פעור נוכח כך. אסור לנו לתת לקבוצות קיצוניות משמאל ומימין לארגן לנו את סדר היום ולהוביל אותנו למקומות האסורים הללו. הדעת הסבירה וההגיון חייבים רגע להשתלט על הכאוס, הטמטום וליקויי המאורות ולהבהיר באופן חד חד משמעי וערכי , עד כאן! הקוים נחצו, הרקיע נחדר, הרמזורים באדום והיללות בלתי נסבלות. זהו הקול השפוי הרוב שבמרכז המפה הלאומית צריך לקחת אחריות ולהפגין מנהיגות, התנהגות ונהגות ולקחת את הקטר ואז לבלום את ההתנגשות באופן מיידי ונחרץ. לצערנו המנהיגות הבכירה הלאומית גם בקואליציה ובאופוזיציה איבדה עצמה לדעת והתאהבו ב"חיבוק" ההקצנה והם מתנדנדים שם על פי עוצמות הרוח וכוון זרימתה. לא נמצאים שם כאלו שיבלמו את תנועת הרכבות לפחות לא על פי התנהגותם הנוכחית ונכון וראויי שנבחר לנו מהר את אלו שכן והשאלה מי הם??? אין מנוס מכוחות חדשים לאומיים הקיימים בתוכנו וחייבים לעשות צעד קדימה באומץ לב יהודי.
עם צאת יום הכיפורים על פי המסורת החלה מלאכת בניית הסוכה – אותו מבנה ארעי שסימל את נדידת העם בדרכו לארץ ישראל לבניין הקבע. הסוכות נבנו בבתים, במרחבים הציבוריים, בגני הילדים ובמוסדות לאומיים רבים עם הסיוע של שלומית… ואלו בגילה ובדיצה קושטו ויצרו את אווירת החג המושלמת והססגונית. נאחל לכל עם ישראל חג סוכות שמח ושיסודות הבניה הלאומית בארץ ישראל לא יהיו ארעיים כמו הסוכה והחוזקה תלויה בכל רכיבי העם הזה.
ידידיי ורעיי זו העת לפעול ולא לשקוט, פעולה אגרסיבית עם גבולות ברורים בכדי להשיב את הרציונליות, ההגיון השפיות לעם בציון. חייבים ביחד, הרוב המכריע במרכז המפה לקחת אחריות ולהבהיר עד כאן נחוש, ברור וזועק מספיק בכדי שהשוליים ישובו למקומם הטבעי. מהפכות מוצלחות מתרחשות על ידי הרוב, כן הרוב קובע ומהפכות כושלות מובלות על ידי שוליים ואינן מחזיקות מעמד, אך יוצרות מהומה ומבולקא.
כתיבת תגובה