אמן גרמני אחד, יזם לפני למעלה מ-20 שנים פרוייקט הנצחה לניספים בשואה. הוא ניסה בדרך זו "כאילו" לכפר על עוולות בני עמו. קוראים לפרוייקט "אבני-נגף" ובלועזית: Stolpersteine.
זה החל בגרמניה ותפס תאוצה בכל מדינות אירופה בהן שלטו הנאצים ואשר מהם שולחו היהודים אל מותם.
מדובר בהנחת לוחית-זכרון קטנה (10×10 ס"מ) מנחושת או מפליז, על אבן-המדרכה לפני הבית שממנו נלקחו האיש, האשה או הילד לטרנספורט ומעולם לא שבו, כי הם ניספו. כתוב על הלוחית הזאת שם, שנת לידה ולאן גורשו. כדי לקרוא את הלוחית עלינו להרכין ראש ולהתכופף, על מנת לקרוא מה כתוב עליה… גם זה אקט סמלי…
היות ואנחנו יודעים היכן עמדו הבתים של קרובינו שניספו בשואה ואשר בחלקם עומדים עד היום, החלטנו לעשות את המעשה הזה כדבר אחרון למען הניספים.
יצרנו קשר עם הקהילה היהודית בסלובקיה ויהודי טוב אחד אמר לנו שהוא מוכן לעזור לנו בזה, מבלי שאנו הכרנו אותו אז או הוא אותנו. אדם זר לגמרי – אבל אציל נפש ממש…
הוא ארגן את כל מה שצריך: נשא ונתן עם הרשויות המקומיות עד לקבלת כל האישורים הנחוצים לפרוייקט כזה. יצר קשר עם אמנית מקומית (בסלובקיה), אשר הכינה את הלוחיות הנ"ל (לאחר ששלחנו את הטקסט של כל לוחית). כמובן, שכיסינו לו את כל ההוצאות.
התכתבנו איתו במשך שנה תמימה, עד שהענינים הבשילו לכדי ביצוע מעשי וכשהכל היה מוכן, יצאנו לדרך בליווי שניים מבנינו וכלה אחת (אשתו של אחד הבנים הללו.) התרגשנו והיינו מתוחים מאוד.
בישוב הראשון היה מדובר בעיר הולדתה של אימי (סטלה מארוש ז"ל) רוז'ומברוק Ružomberok. בטקס שערכנו היתה השתתפות של נציגות העירייה. הנחנו שם שתי אבנים בכניסה לחצר בית (לזכר הוריה של אימי, אורליה-ארנקה והנריק נוימן הי"ד, שלא חזרו מברגן-בלזן). תוך כדי הטקס, יצא מהבית אדם ושאל אותנו מה אנחנו עושים. לאחר שהסברנו לו, הוא ענה בעברית, שהוא ישראלי אשר התחתן עם מקומית שהתגיירה והוא קנה את הבית הזה – שהיה לפני שנים הבית של סבתא וסבא שלי ואמא שלי ואחותה נולדו וגדלו בו. הוא קבל צמרמורת כששמע את הסיפור שלנו וגם אנחנו… לאחר מכן נכתב על האירוע בעיתונות המקומית. היינו הראשונים להניח אבני-נגף בעיר זו בסלובקיה.
בכפר הולדתו של אבא שלי (דר' דניאל מארוש ז"ל), פוהורלה Pohorelá, התקבצו אנשים רבים מהכפר ומהסביבה, כי השמועה שאנחנו מגיעים לערוך טקס עברה מפה לאוזן… הנחנו שם לוחיות-זכרון כנ"ל וערכנו טקסים לזכר אח של אבי, (פאלקו מארוש הי"ד) שניספה במיידנק שליד לובלין (פולין) ולזכר אחות של אבא, (מרגיט שרייבר, לבית מארוש), שניספתה באושביץ. לזכר בעלה (ליאופולד שרייבר) שניספה גם הוא במיידנק ולזכר בנו, וויטך שרייבר שניספה באושביץ. המקומיים עטפו אותנו בכל כך הרבה חום שנדמה היה לרגע שהם הפכו ממש לחובבי-ציון… הגיע לשם אפילו צוות של הטלביזיה הסלובקית ועשו עלינו כתבה קצרה ששודרה בסוף מהדורת החדשות… זה היה מרגש ברמות גבוהות…
כעבור כמה ימים נכנסנו לאיזושהי חנות והמוכרת שאלה אותנו בביישנות-בזהירות, אם אלה הם אנחנו שהופענו בטלביזיה… הפכנו לידוענים…
במשך כל ימי הנחת האבנים האלה התלווה אלינו האיש הטוב שעזר לנו במהלך כל השנה האחרונה והוא אף נכח בכל הטקסים.
מכפר נוסף של קרובי-משפחה אחרים, לא קבלנו אישור להניח את האבנים על המדרכה לפני ביתם, כי כנראה, ראש הרשות המקומית שם הוא אנטישמי… את האבנים האלה, שלא הרשו לנו להניח השארנו למשמורת אצל מנהל המוזיאון היהודי בברטיסלבה, בירת סלובקיה ובבוא היום, כשראש הרשות הרע הזה יוחלף, יוכל מישהו ממשפחתנו לנסוע לשם ולהשלים את המשימה.
ברצוננו להעביר בכך מסר לכל מי שיודע היכן עמד הבית של קרוביו שניספו בשואה לעשות את מעשה החסד האחרון הזה למען הניספים ולא לדחות את הפעולה החשובה הזאת למועד אחר.
יהודית (לבית מארוש) ודוד ביכלר, אפריל-מאי 2023.
מספר הטלפון שמור במערכת למי שמעונין ליצור קשר