באותה מידה, נניח שאין מגיפת קורונה בעולם ואפשר להתדיין פוליטית בסוגיות משפטיות אתיות. אבל הימים הם לא ימים כתיקונם והרגעים הופכים להיות יותר קריטיים מרגע לרגע. המרחק בין היותנו לעוד מדינה מוכת קורונה כמו מדינות אירופה, תלוי במנהיגות ובקבלת החלטות. נדרשת פה עכשיו ממשלה רחבה, מתפקדת ובעיקר מחליטה, וההחלטות הם צו השעה ולצערי הרות גורל הן לעם בציון.

אין מדובר באויב בגבולות המדינה המאיים על ריבונותה, אלא אויב שמאיים על פגיעה אנושה בנפש, בכלכלה, בתעשיה, ברווחה, בעסקים וכו. זהו האויב שאף מדינה לא יכולה להיערך אליו ולהכין תכניות מגירה ראויות, אויב המסכן את האנושות בכלל.
המצער בימים אלו, בהם בדרך כלל כולנו מתאחדים, שהפוליטיקה הורסת לנו כל חלקה טובה ומרחיקה בינינו באופן שחוצה את העם עד גבול מאבקים אלימים – מילולית ומעשית, ובקצב הזה המרחק לאנרכיה הוא קצר. הציבור גם כך מבולבל בסדר העדיפות וביישום ההנחיות המחמירות שכל יום נוספות.

האם לצאת למכולת, האם לקנות יותר מוצרים "קשים", האם לעבודה מותר ואיך נחגוג את ליל הסדר. והנה על בלבול זה באים "חבורת" פוליטיקאים ושוכחים כי יש פה עם להנהיג, יש פה ציבור ששלח אותם למשימה והם במלחמת כיסאות שלא מביישת שום מסיבת יום הולדת. מוכיחים לנו כי בין קורונה לבג"צ אפשר עוד ל"האכיל" את הציבור בכמה מרורים כי ממילא בפסח הקרוב לא יהיו הרבה סועדי מרור!

אז חברינו הפוליטיקאים, אשר ביום יום נושאים נאומים חוצבי להבות – "ישראל לפני הכל", "הקרב על הבית", "השקופים", "ירושלים", "ביטחון" ועוד ועוד. יש פה משהו אחר ושונה, משהו לא ברור, משהו לא צפוי, משהו לא ידוע, יש פה אויב מזן חדש ואכזרי הרבה יותר מכל האויבים שהכרנו עד היום. והוא מצליח לעת עתה לזרוע בנו "אימתה ופחד" ונראה כי אנחנו בדרך לכך שהוא יביא גם לנפגעים רבים בנפש ואפילו חלק מהערכות מדברות על עשרות אלפים של הרוגים במגפה הזו.

אתם, כן אתם, נשארים במשחקי הילדות הפוליטיים עם הריבים, הצ'ילבה, הטריקים והשטיקים ואף אחד מכם בדרגים הבכירים לא אומר רגע, עצרו, התבלבלנו לפנינו יש עם, לפנינו יש מאבק, לפנינו יש פה משהו גדול יותר לעסוק בו.
תעצרו את מחול השדים, תתארגנו בשורה אחת יציבה לתקופה בלתי מוגבלת, עד יעבור זעם. זו העת לאחדות לא להתרחקות, זו העת לקירוב לבבות לא לריב ושנאה, זו העת להיות 12 השבטים – מגובשים וחזקים כדי לעבור תקופה זו, זו העת לממשלת חירום לאומית שתחזיר "התקפה" לנגיף הקורונה ותוביל אותנו בעת המאתגרת הזו.

באותו עניין, דובר רבות במהלך המשבר הנוכחי על המשבר הכלכלי וגם כאן, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, מחד נדרשת אמפתיה ומאידך מנהיגות שמחליטה ומנווטת לחוף מבטחים.

אני שומע על רבים רבים שעושים מעשים מדהימים כלפי הזולת בעת הזו כמו סיוע לקשישים, מחיקת חובות קטנים, ביטול תשלום שכירות, איסוף מזון לנזקקים ועוד. הממשלה עסוקה בהכנת תכניות מגירה מידיות ועתידיות ואני מניח שיהיה בהם שכל רב על מנת לאפשר יציאה מהמשבר, אך אני הייתי מצפה מהמנהיגים בצעד של דוגמה אישית של כל המגזרים – שרים, ח"כים, עובדי מדינה בכירים בדימוס ובשירות, בעלי הון, שופטים, בעלי עסקים ומשרדים וכו', להורדת שכר בשיעור גבוה, על מנת לסייע למשק ובעיקר לאפשר לחסרי ההכנסה לקבל לתקופה בלתי מוגבלת הבטחת הכנסה. ומעבר לכך הממשלה המאוחדת לכשתקום תוכל לגזור גזירות כלכליות שיובילו לירידה ברמת החיים על מנת לסייע למשק ל"זנק" ביום שאחרי.

ידידיי ורעיי, זו העת לאחדות, זו העת לממשלת חירום לאומית וזו העת לקירוב לבבות, אחרת גם לקורונה לא נוכל ויותר מכך אלפי שנות כמיהה לציון ובניית הפרויקט המפואר הזה ילכו לטמיון.